lonely i am so lonely i have no body for my own

אני זוכרת את היום הראשון שלי בבנק.. היו הרבה אנשים, עוברים ושווים כמו החשבונות שלהם,

אבל משום מה אותך זכרתי במיוחד.

באת משום מקום והמטרת עלי שאלות מבלי להכיר אות בכלל, וגם בלי להתבייש.

בת כמה אני, מאיפה אני.. ואני חושבת לעצמי מה הוא רוצה? למה הוא חוקר אותי?

נראית לי מבוגר מגילך בכמה שנים.. רק כמה חודשים אח"כ שפתחת חשבון גיליתי שאתה לא רחוק ממני בגיל

אבל מהר מאוד התאהבתי בך, באדם שבך, בקסם, בחוש הומור ואהבת החיים.

לאט לאט הפכת לאור שמאיר את יומי במשך 9 חודשים.. כל יום חיכיתי לך שתבוא

הייתי מתלבשת יפה בשבילך, שמחה לקום בבוקר ולבוא לעבודה כי יש סיכוי טוב שאראה אותך.

ולא אכזבת.. תמיד חייכת, צחקת, פלרטטת.

כשהזמנת אותי פעם ראשונה ל"קפה" חששתי שאתה לא רציני

לרוב לא לקחתי אותך בתור בן אדם רציני יותר מדי, למרות שראיתי את הימים האלה שלך..

אמרתי הנה עוד פרפר שמחפש לכבוש לבבות, ורוצה לסמן וי על הפקידת בנק.

אבל כשנפגשנו בלילה גיליתי אותך, התקרבנו, הרגשתי שהכרתי בנאדם מדהים, הרבה מעבר למה שחשבתי..

אבל לא טרחת לחזר, התנתקת, נעלמת..

באותה תקופה התחלת לצוץ פחות ופחות בבנק, הגעת תמיד מכוסה במשקפי שמש כהים, ואת החיוך שלך כבר בקושי ראיתיוכ"כ התגעגעתי..

היום אני מבינה שזה היה בגלל המחלה הנוראית

אח"כ קצת חזרת לעצמך, ושמחתי לראות אותך שוב מחייך.. מעולם לא כעסתי עליך כמו על שאר הבחורים שנעלמו לי..

היה בך משהו אחר

לעולם לא אשכח את המבט שלך כשבישרתי לך שאני עוזבת את הבנק, נדמה היה לי לרגע שהתבאסת נורא..

הופתעתי ששמרת על קשר גם שנה ושנתיים אחרי וביקשת לראות אותי גם אחרי..

תמיד היית בן אדם מיוחד, כ"כ כובש ולא ברור למה..

אפילו שלא ראיתי אותך שנתיים, ולא דיברנו יותר מכמה חודשים.

לעולם לא אשכח אותך, נחרטת בזיכרוני חזק חזק.

עצוב לאבד נשמה גדולה כמוך.

אחרי חורף יבש כ"כ, השמים לא התאפקו היום ובכו ביחד איתנו.

תנוח משכבך בשלום!