מילים דוממות.

געגוע עם חייוך קטן שעל פני.

באמת שאני די מתגעגעת לאותם הימים (אני מדברת כאילו שזה היה מלפני שנים -_-), ימים שהינו מדברים רק שנינו.

שיחה שהייתה מתחילה ב-"אז, בא לפה הרבה?" ונמשך לשעות הקטנות של הלילה, ואולי אפילו קצת יותר.

אפילו אם לא הייתי אומרת לך את הכל, והייתי משאירה את הטיפות הפחות חשובות לעצמי, אתה עדיין יעדת שמשהו לא בסדר.

מכאן הנסיונות שלך בלעלות אצלי חייוך על הפנים. לגרום לי לדבר, זה לא שאני לא רוצה לספר, אני כן.

אני רוצה לחלוק איתך בכמה וכמה דברים, אך הידיעה שלך יש בעיות, אני לא רוצה להעמיס אליך את הבעיות שלי.

למרות שאני יודעת שזה בסדר מצידך, ואתה תמיד שמח להקשיב לי, ותמיד שמח לתמוך בי, כמובן שמח לעוד נסיון של

לעלות אצלי חייוך. אין אליך גבר גבר 

אין כמו החיבוק שלך בשתיים בלילה כשאתה אומר לי עדינות "הכל יהיה בסדר".

תמיכה מהצד שלך, זה נסיון להקים בן אדם על רגליו למרות שגם לך קשה ואולי אפילו יותר ממנו, אך אתה עדיין

נישאר נאמן ותומך. אתה באמת משהו מדהים אתה.

אוףףףף... זה עשה לי חשק לרצוץ אליך ולקפוץ אליך קפיצת באנזייייי!!!!!   

טוב נו נקפוץ אליך בפעם הבאה שניראה אותך -_-

טנקס באדי

- - - -

בלי שום קשר, שיר מדהים.