מילים דוממות.

Ветер за окном шепнул что дождь пришел
Я не знаю как с тобой он нас нашел
Взгляд печальный твой покинет вновь в слезах

Снова слезы льют.Упрямый дождь
Больше нас с тобой он не согреет
Мне напомнит о слезах твоих,
Но я ему не верю

Мы покинем это место грез
Дождь спешит за нами по аллеям
Он не верит что любовь в серьез
А я тебе поверю

Не могу и не хочу тебя терять

. . . . . . .

את הציור שלך עוד לא סיימתי ואין בי את הכוח להמשיך, לפחות לא כרגע. אבל אני יודעת שאתה שווה את זה, לכן אני אמשיך.

אך טיפה יותר מאוחר, אני צריכה לנוח, אני רוצה להירגע. הרבה מחשבות מחפשות את מקומן כרגע בראשי. יש עוד הרבה דברים שאינני מבינה.

והעובדה שאמרתי "אני אוהבת אותך" מוקדם מדי כביכול מעיקה אלי. כידוע אני לא אוהבת להגיד יותר ממה ששאני מרגישה, או יותר ממה שצריך. אני לא רוצה לזרוק מילים לאוויר כאילו כלום כי המצב הנתון זה לא בדיוק משהו שאשפר לקרוא לו "סתם" או "כלום".

אני כן מרגישה משהו חזק, אומנם ישנם רגעים רבים בהם אני רוצה להגיד שאני אוהבת אותך, אבל מדי פעם אני פשוט סותמת את הפה ולא מדברת הרבה.

אני מניחה כי משהו עוצר בעדי. נימאס לי לחיות בצל של ספק, נימאס לי בלהמשיך ולחיות בפחד מלקחת סיכונים, מלקפוץ למים.

כי אפילו אני מבינה שאם עכשיו אני לא אקום ואגיד את מה שאני צריכה להגיד אני אפספס את הרגע שלי אני אעשה את הטעות הכי גדולה, אני מבינה את זה עכשיו יותר מתמיד. אני יודעת שישנם אלף ואחת תוצאות סופיות למה שאהיה לי להגיד, אך אם לא אעשה זאת אולי אפספס את הרגע הנכון שלי בלהגיד או בלהיות אותה אחת שתילך איתו הביתה הפעם, אבל הכי חשוב תפספס אותו.

בסופו של דבר כל החלטות נתונות בידי, עכשיו זה הזמן שלי בלהחליט ולהפסיק להתחמק מזה.

אוףף אני מתגעגעת.

דווקא כשהדברים התחילו להסתדר אתה שוב רחוק.

אני לא בעד שירים בערבית אבל זה שיר טוב.

הרבה זמן שלא ביקרת בחלומות שלי, ידיד יקר.

היה נחמד לראות אותך, אם לא יוצא לי לראות אותך ככה אז לפחות בחלומות.

נחמד לקבל ממך חיבוקים התומכים בי בכל רגע ובכל דקה, אפילו בחלומות, לא רק במציאות.

אני עדיין צריכה לדבר איתך לגבי כל מה שהיה ביום שישי שעבר, רצית לדעת אבל לא היה לנו זמן איכות לבד אז כנראה שאני אדבר איתך בהיזדמנות הראשונה שבה נקבל קצת פרטיות, תודה שנסית לתמוך בי למרות שלא ידעת מה באמת קורה אני באמת מעריכה את הדאגות שלך ואת התמיכות שלך. אני עדיין מרגישה רע עם זה שאני מכבידה אליך עם כל הבעיות שלי למרות שאתה אומר שזה בסדר.

אבל אני מתחילה להרגיש שאם אני לא מספרת לך משהו זה כאילו אני מסתירה ממך דברים בסתר כזה. אחרי הכל התקרבו מאוד בתקופה הזאת וזה לא רק בגלל הבעיות כי הבנתי בפעם האלף, אבל בפעם הזאת זה כנראה היה הבום שקירב אותנו. שאתה אכן בן אדם מדהים.

תודה לך ידיד שלי.