שלום שלום (:

הבטחתי?קיימתי.

אז לכבוד יום הולדתה של קוראת קבועה שלי העלתי עוד פרק.

מזל טוב.

עכשיו לעניינינו,הפרק הזה הוא  פרק אחד לפני הסוף.

זאת אומרת שפרק 19 הוא הפרק האחרון.,

מתי הוא יבוא אני לא יודעת עדיין.

אז בנתיים,פרק 18  תהנו (:

ואז ראיתי את זה,נשיקה בין מיקה לבין מאור.

__

מאור רץ אחרי ואני?אני רצתי כ"כ מהר שברגע אחד כל התמונות ההבזקים

חלפו מול עניי.

נפלתי.

הנפילה על הריצפה החלקה לא מנעה ממני למשיך לרוץ.

שמעתי את מאור קורא בשמי אך לא עניתי לו.

עד שהוא תפס אותי.

מאור תפס אותי בידיו והצמיד אותי לקיר .

היינו מחוץ לבית החולים והשמש יוקדת מעליינו.

עמדנו שם,מתנפים,מזיעים ואני?א בוכה כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את רצונה.

מאור החזיק את כתפיי בעודו מנסה להסדיר את נשימתו.

"עזוב אותי אדיוט!"צעקתי משתוללת בין ידיו.

מאור היה נער חזק פיזית ולא הצלחתי להתחמק ממנו.

"תקשיבי.."אמר לפני  שקטעתי אותו.

"זה לא מה שאני חושבת?"צעקתי שוב בעודי צינית.

"כן..לא..גם.."מלמל מחפש את המילים הנכונות הגיד לי.

"אני ביקשתי ש..."התחלתי להגיד עד שקטע אותי.

"אני מצטער היא התנפלה עליי"אמר לפני שחתכתי את דבריו.

"תשתוק ותשקשיב לי!!"צעקתי עליו מעיפה את ידיו מגופי הרועד.

"אני ביקשתי שלא תפגע בי,שלא תשבור לי את לב ות יודע מה?

אני לא כועסת,לא מבוסת ולא פגועה..רק מאוכזבת"לחשתי.

הוא שתק ואני הלכתי משם.

הלכתי בצעדים איטיים איטיים...כל צעד נראה לי כמו גיהנום שלם.

הגעתי הבית ,מאוכזבת ושבורה.

הפעם לא התפרעתי,לא שברתי,לא צעקתי...רק בכיתי. סשה התקשרה אליי

שלוש פעמים,לא עניתי לה.לא היה ל כוח להקשיב,לדבר או לנשום.

אחרי בכי רב וכן,אחי שנשברתי והזמנתי אליי את סשה החלטנו שהגיע הזמן לצאת למסיבת

קיץ פרועה,רק אני והיא,לנקות את הראש.

בזמן שאני התקלחתי סשה התקשרה לברר על מסיבות בתל-אביב והמרכז.

לבסוף היא מצאה מסיבה ענקית בתל-אביב של איזה ידיד שלה.

אף פעם לא הבנתי מאיפה לסשה יש כ"כ הרבה חברים והמון קשרים,

כמעט בכל רחבי הארץ אבל לי זה לא משנה,תמיד ידעתי שהיא לא תשכח אותי

ואני החברה שתמיד תיהיה איתה לאורך כל הדרך.וכל הקשרים והחברים שלה?עבדו לטובתי.

יצאתי מהמקלחת מחוייכת ,באמת באותו הרגע האמנתי

 שדברים טובים יכולים לקרות גם בלי מאור.

אני וסשה שמנו מוזיקה חזקה מהסלון והתחלנו לחפש לי בגדים.

אחרי שהפכנו לגמריי את הארון שלי מצאנו את הבגד האידיאלי.

לבשתי מכנס עד הברך שחור צמוד וגופייה לבנה עם ציור

 של גולגולת שחורה על החלק האחורי של החולצה,

נעליים לבנות וכמובן שסשה איפרה אותי בצורה הכי יפה שאפשר.היא איפרה

אותי בצורה מאוד מעושנת,

זאת אומרת שחור,הרבה שחור.לא זיהיתי את עצמיבמראה ויצאתי ,

בלי לחשוב יותר מדי,פשוט רציתי לצאת.

אני וסשה יצאנו והגענו לאוטובוס,חצי שעה באוטובוס חשבתי רק על מאור ומיקה.

בשנייה אחת שראיתי מישהו שדומה למאור אפילו רק טיפה

ירד לי כל המצב רוח.ברגע שירדנו מהאוטובוס ועמדו בכניסה קפאתי.

סשה ניערה אותי וצעקה עליי,שמעתי אותה אבל לא יכולתי להגיב.

עד שהיא אמרה משפט שהוציא אותי מההלם קרב שבו -

"את חושבת שהוא,הפישר הקטן הזה והזונה הצרפתייה אמורים להרוס לך הכל!?"

יצאתי מההלם בשנייה אחת.

"No facking way" אמרתי ונכנסתי בסהרה למסיבה הפרועה.

המסיבה הייתה ענקית ,המון אנשים ,בגילאים שלי או יותר גדולים.

הייתה שתייה,מה שלא כ"כ ציפיתי לראות וכמובן מוזיקה רועשת במיוחד.

שתיתי קצת והתחלתי לרקוד,אם קוראים לזה ככה...התפרעתי.

אחרי חצי שעה של ריקודים התיישבתי ליד הבר,הבר היה עשוי מעץ חום והיה רחב מאוד.

התיישבתי ושתיתי קצת שתייה קרה,לא התחשק

לי לשתות ולאבד כל זיכרון מהמסיבה הזו.

ישבתי והמוזיקה נחלשה קצת,שיחקתי עם השתייה שלי ובהיתי בה בצורה תמהה,

עד שנער שנראה מזווית עין שלי בן גילי הסיח את דעתי.

"יום קשה?"שאל ולגם ממשקהו

הנער ישב לידי,ליד הבר על הכיסאות הגבוהים ,לא ידעתי אם לענות או להתעלם.

בלי יותר מדי מחשבות עניתי בבת אחת-

"רבתי עם חבר שלי,השלמתי איתו,הייתי בבית חולים,תפסתי אותו בוגד בי

ובכיתי..כן..אני חושבת שיום קשה"אמרתי במהירות ועכשיו אני מספקת את החמצן שבפי.

רק לאחר שנאמתי לו על היום הקשה שלי הרמתי את מבטי אל פניו של הנער.

לנער היו עניים חומות ושער חום  גם כן,קוי הלסת שלו היו בולטים בצורה מעודנת ,

אין עוד מילים בפי לתאר,הנער היה פשוט יפה תואר,הרבה יותר

 יפה מהנער שראיתי מזווית העין דקה לפני הנאום שלי. 

"למה היית בבית חולים?"שאל משועשע.

"זה מה שמעניין אותך?"זעפתי בו

"אם כן,אתה רוצה באמת לדעת?אז ככה,זו,הזונה?שחבר שלי בגד איתה בי בבית החולים ובתומי

הלכתי לבקר אותה ואיזו מתנה קיבלתי?בגידה!"זעפתי בו וכן,היה לי קשה להסתיר

 את ההתרגשות שבעניי כשראיתי את הנער הזה.

"יש שתיי אפשרויות,או שתספרי לי בהרחבה על היום המאוד טוב שלך ותתבאסי עוד יותר

או...שתועילי לרקוד איתי..אני לא רקדן טוב,אבל אני מוכן להשתדל"הביט בי מחייך.

קמתי ורדקנו,התפרענו..פשוט נראנו כמו שני מטורפים ...זה היה כ"כ כייף.

לאט לא המוזיקה נחלשה ונהייתה איטית.

בין רגע תפס לי את המותניים ואני תפסתי לו את הצוואר-כתפיים באי נוחות.

"אגב.."אמר

"אני בן"לחש לאוזניי.

וואלה,שכחתי לשאול אך קוראים לו.

"זוהר"חייכתי לעברו.

פניו התכופפו לעברי,זה נראה כמו רגע לפני עוד נשיקה מטעה ולוהטת.

פניו התקרבו..והתקרבו...

                               ' מה אני עושה?! '

הבטחתי מתח לא? ^^

אז מה עוד יש לי לאחל לכם?אני מקווה שהיה לכם צום קל,

ו..גמר חתימה טובה..ורק אושר ובריאות לכולנו.

מצפה לתגובות חמות