שלום שלום (:

אז עבר שבוע (בדיוק) מאז שהגעתי עם ההכרזה שאני חוזרת עם

סיפור חדש...ולמרות כל הבילבולים וכל הבקשות שלכם לשני הסיפורים השוניים..

החלטתי לא לעשות אף אחד מהם.למרות ההפתעה(גם מצידי),עלה לי רעיון

לסיפור חדש ממש לפני כמה שעות טובות.

החלטתי לכתוב אותו הפעם ישר בישרא בלוג כי כשאני כותבת את זה על מחברת...

לוקח לי הרבה יותר זמן לכתוב את זה כי זה לא זורם ואני צריכה להעתיק ממחברת..

אך שעכשיו אני יעלה את הסיפור האחרון,שהחלטתי לקרוא לו "רחוק משם"

אז..תהנו ~

זה היה עוד סופו של שבוע ארוך,מייאש ונראה לי כמיותר בפנמייה.

אני בדרכי הביתה ברכבת עם ידידה שלי שאיתי עוד מילדות,אשלי.

היא הייתה פעם מישהי שממש חיבבתי,אבל לצערי היא השתנתה לרעה בשנה האחרונה.

"אז אני פשוט לא יודעת מה לעשות,לזרוק אותו או להמשיך לצאת איתו,למרות שאני יודעת שארגיש

תחושת חרטה לאחר שאזרוק אותו.."התייעצה איתי אשלי בין התחנות המתחלפות ברכבת.

"אני חושבת שאת צריכה לעשות מה שאת מרגישה באותו רגע כאשר את איתו

ואז תדעי אם זה נכון או לא נכון להיפרד ממנו לטובת זר שאינך מכירה מהצפון"ניסיתי לייעץ,אך בחוסר עניין רב.

"כן אבל אני מאוד מחבבת אותו וכאשר אנחנו מתנשקים..." היא תיארה.

הוו,הנה זה בא שוב,מההתחלה.

כל סוף שבוע אני חוזרת הביתה מהפנמייה שבדרום לחבר הכי טוב שלי,שהוא אבא שלי,למרכז.

כמו כל סוף שבוע מעייף אשלי מספרת לי על כל מה שעבר עלייה בשבוע האחרון,

וכמובן שלא מביאה לי צ'אנס לספר על השבוע ה"מרתק" שעבר עליי.

לפעמים הרגשתי כאילו היא מנצלת אותי,לא הכי מדברת איתי כשהיינו בפנמייה,

אבל כשהיינו רק שתינו,לבד,וכשהיא הבינה שאין לה חברים אמיתיים-היא מספרת את אותם הדברים,שבוע אחר שבוע.

ומה ניתן לי לעשות?להנהן עם הראש ולחייך כאילו שזה באמת מעניין אותי.

"אנה!! את מקשיבה לי בכלל?!"קטעה אותי אשלי ממחשבותיי.

"הא? כן ,אני מקשיבה"שיקרתי.

"תגידי מתי את תשתחררי מהבחור ההוא?"שאלה בעניין רב.

"מה?"האם היא באמת התעניינה בי או שאני חולמת?

"דבר ראשון הייתי מעדיפה שלא תכני אותו כ 'הבחור ההוא' יש לו שם,לא רע אגב".

"שיהיה,השתחררת מתן?"חזרה על דברייה אך בשינוי הדרך.

"מתן בסדר,תודה"התכחמתי.

"נוו תעשי לי טובה,הוא מחייך אלייך,הוא מצחיק אותך,הוא בוהה בך ואת עדיין מתכחשת?

ובאמת,את כבר בת 15 ועדיין לא יצאת עם אף אחד,ולא נישקת אף אחד"

שאלה,תמיד שנאתי שהיא אמרה את זה כאיילו היא משווה אותי אלייה,נו באמת!

"אני לא מתכחשת,אני מציאותית"התחמקתי..

"אווקי מה שתגידי,בכל אופן..אני אראה אותך ביום ראשון בבוקר ליד תחנת הרכבת במרכז,

הוו הנה התחנה שלי,נשיקות!" קיווצה את שפתייה כאות לנשיקה

 וירדה מהרכבת בהתלהבות,שנראתה לי יתרה אגב.

אז נכון,לא יצאתי עם אף אחד ולא נישקתי אף בחור.אבל אני חושבת שכשיגיע האחד,

אני אדע מה לעשות,גם אם זה אומר לחכות הרבה זמן...ולהשתגע בחדר כל פעם כשהוא מסתכל עליי,אני אסבול.

אשלי יוצאת עם בחורים עוד מגיל קטן,במיוחד עם אלה שגדולים ממנה,היא נראתה לי הרבה פעמים

מאושרת ומחוייכת מהעובדה שיש לה חבר ושהיא מנשקת אותו כל הזמן (ומראה לי תמונות של זה כמובן)

אבל אחר כך הבנתי שהאושר שלי יכול גם לאחר,דברים כאלה קורים...לא?

אז מה אתם לא יודעים עליי?הוו כן,לא הרבה.

אני אנה,עוד נערה בת 15 מפתח-תקווה.

גדלתי כל החיים שלי רק עם אבא שלי,סבא וסבתא שלי.

אמא שלי נפטרה בלידתי,מה שגרם לי להרגיש אשמה כל חיי..וסבא שלי נפטר ממחלה לפני כ5 שנים.

אני מאוד אוהבת לחזור הביתה בסופי שבוע,כי בבית יש לי חברים ומשפחה שלא הייתי מחליפה בעד שום הון.

אבא שלי הוא כמו החבר הכי טוב שלי,אני תמיד סיפרתי לו הכל...גם אם הוא לא תמיד

אמר לי מה לעשות או הנחה אותי לכיוון מסויים,הוא תמיד הקשיב,מה שגרם לי להרגיש הכי טוב בעולם.

סבתא שלי ואבא שלי החליטו לשלוח אותי לפנימייה בדרום לפני 4 שנים משום

שסבתא עסוקה בעבודה ואבא שלי במסע עסקים ברחבי העולם ומגיע

 לבקר כל שבועיים למשך שבוע שלם,מה שנראה לי כמו גן-עדן .

הגעתי הביתה,סוף כל סוף.

לאחר נסיעה של שעה וחצי,הגעתי סוף-סוף לתחנה שאבא שלי אוסף אותי ממנה.

"אבא!!" צעקתי מהתרגשות וקפצתי לחבקו.

"אבא שלי תפס את התיקים וחיבק אותי בכל הכח.

"אנוצ'קה כמה זמן לא ראיתי אותך!!"התרגש בדיוק כמוני,אם לא יותר.

"שבוע ושישה יום."חייכתי.

"ייאלה,בואי ניסע הביתה,מחכה לך הפתעה."קרץ ונכנסו למכוניתו של אבא שלי

בדרך הביתה.

נכנסתי הביתה בהתרגשות וחיבקתי את סבתא כרגיל.

הכל נראה רגיל,החדר,המטבח,הסלון...הסלון!!

רצתי במהרה לסלון ופשוט לא האמנתי למראה עיניי.

כרגע הסיפור יצא דיי פושר..

אנסה להשתפר כי הפרק הזה יצא ממש על הפרצוף.

אז..מצפהלתגובות