so hard to stay. too hard to leave it.

עכשיו, כל מה שאני רוצה זה להיסגר בתוך עצמי ולחשוב.

לחשוב על כל מה שקרה בתקופה האחרונה, ולהבין באמת במה טעיתי. ברגעים שאני לא אהיה לבד עם עצמי אני אעטה את המסיכה שוב, אך הפעם רק לכמה שניות- רק כדי לחייך את אותו החיוך המזויף ולשוב לחדר.

אני רוצה לנסות ולהבין אם אני האשמה בכל מה שקרה, כי בזמן האחרון אני מרגישה שאני מאבדת כל כך הרבה אנשים.

מתרחקת, רבה כל פעם מחדש, שומעת דברים שלא ארצה לשמוע יותר לעולם- הכל קורה בבת אחת, הכל נוחת דווקא ברגעים הלא נכונים. זה כואב לדעת שאין עם מי לדבר, כי האנשים שאני רוצה לדבר עליהם הם אלו שאני ידעתי שתמיד יהיו לידי. כנראה שהכל עובר עם הזמן.

בזמן האחרון אני שומעת מאנשים שהשתניתי, ואני יודעת שהם בעצמם גרמו לאותו השינוי.

אני יודעת שלעולם לא אוכל להגיד להם עד כמה הם השתנו בעיניי.

עכשיו יהיה לי הרבה זמן להסתגר ולחשוב עם עצמי, ולנסות להבין מה באמת קרה שם.

כל כך הרבה דברים קורים מסביב ואני מרגישה כל כך רחוקה-רחוקה מתמיד.