so hard to stay. too hard to leave it.

תמימות נעוריה

המבט האחרון והתמים בחייה,

ייחרט בליבי לנצחי נצחים.

היא ידעה את אשר יעבור עליה

אך נשארה כה שלווה- ברגעיה האחרונים.

כעת, עיניה מלאות ומביעות ריקנות,

לאחר שהתנתקו מהמציאות שמסביב.

בדרך הקשה הבנתי שאת עיני הילדה המלאות בתמימות,

כבר מאוחר מכדי להשיב.

שלל דמעות ירדו מעיני

וטפטפו ברכות על פניה הקרות.

פילחו את דרכן אל עבר האישיות הנלקחה מחיי,

במטרה לנסות אותה להחיות.

אמשיך להביט ולהיזכר בדמותה,

בעודי מוצפת בזיכרונות אשר השאירה אחריה.

אזכור לעולם את אשר הייתה,

כשאזכר בתמימות-

תמימות נעוריה.

-דמיוני. מוזמנים להגיב.-