so hard to stay. too hard to leave it.

טיפת חרטה

מדחיקה מהלומה נוספת אל הקצה,

כמנסה להעלים עין מן המובן מאליו.

יודעת כי המחר יביא שינוי, אשר במהרה בחיי יתמצא,

אך דבר לא יוכל לשנות את אותו המצב.

הזמן כגילה בי פנים חדשות,

עם כל מילה ומילה איבדתי זהותי.

נעלמו בי אותן תחושות שקריות,

לאחר שזכו לחלחל בעמקי נשמתי.

כשאצעד לבדי אל עבר דרך חדשה,

איאלץ להקריב את הנותר מעברי.

עם כל צעד וצעד תתגבר בי התהייה,

לגבי מעשיי, מילותיי- כל אשר נותר מחפותי.

- - - - - - - - - - - - - -

גופי נהפך לרפוי מתמיד,

בעודי מקשיבה לרחשי הסביבה.

כעת משפצעי העבר זכו להגליד,

לא נותרה בי טיפת,

טיפת חרטה.

-התחלתי לכתוב את השיר לפני מספר ימים,

אך גם אז לא יכולתי לדעת

עד כמה המשמעות שלו תהיה נכונה לגבי המצב שבו אני נמצאת היום.

לא עדכנתי זמן רב, מוזמנים להגיב.-