במקום שהלכת אני עומדת עכשיו

מנסה לחשוב שוב, רועדת לבד

רוצה לקפוץ למטה,

להרגיש שוב את הרוח

לשמוע שוב את קולך

כל פעם שאני מנסה לתפור את הפצעים שהשארת לי

הכל נפרם ואני צריכה להתחיל מהתחלה

וכל פעם שאני נרדמת שוב אתה עולה ממולי

ואני רק בוכה, וצועקת ושואלת לשלומך

אמרת, את תדאגי אחזור

עברה כבר שנה,

המילים עוד צפות כאן

אני נופלת אלייך

צועקת את שמך וחוצה את האוויר

לא רוצה להרגיש ריקה

לא רוצה לשמוע קולך

ולהתעורר למציאות אחרת

מקווה שתזכור איך נראית אני

לבושה בפעם האחרונה שראיתיך

אני באה אלייך

המילים עוד צפות כאן

אני נופלת אלייך

צועקת את שמך וחוצה את האוויר

לא רוצה להרגיש ריקה

שיר בלשון נקבה שכתבתי לפני יותר מחודש. משום מה לא פירסמתי אותו, אולי בגלל התוכן. עברתי על המילים וראיתי לנכון לפרסם אותו.

בזמן האחרון אין לי חשק לכתוב. אין גם מוזה. אין גם זמן. איפשהו החודש וחצי האחרונים בחיי שבהם אני "מבלה" בבית ספר הפכו כל יום ללחוץ ודחוס בהרבה דברים שצריך להספיק. אני מתנחם בעובדה שאני לא אחזור למוסד הזה יותר.

פוסטים שמחים יותר יגיע מתישהו. וקעקוע.

שבוע טוב.