זה כבר לא משנה.

עוד שבוע וחצי זה נגמר.

ומתחיל מחדש.

אני עוזב מכאן.

אני קם מכאן.

זה כבר לא משנה.

לברוח.

לצרוח.

עם מחשבות באוטובוס.

ודלת חדשה שנפתחת.

ומדרגות.

ומדרגות.

ומדרגות.

זה כבר לא משנה.

כי בניינים חורבים.

ואחרים קמים במקומם.

אחרי הרבה מאוד שנים.

והימים שעוברים.

מוסיפים עוד קמטים.

חלקם על הפנים.

חלקם מצטברים על הלב השותק.

הפועם כי ככה.

זה כבר לא משנה.

כי הבניינים ישנים.

ולא הייתה ברירה.

כי לפעמים נפגעים.

כי ככה מלמדים.

שאלה החיים.

ועוד שבוע וחצי הם נגמרים.

ומתחילים חדשים.

דפים לבנים.

בלי כתמים.

עם חיוכים חדשים.

על אנשים אחרים.