Life Time Story

כשהיה מספיק קרוב, תום הבחין בהבעת הפנים הכעוסה על פניו של אורי. הוא עוד לא הספיק לפתוח את הפה, ואורי התנפל עליו.

"תגיד לי, האנג'ל הזאת שיגעה לך ת'ראש לגמרי או מה?! מה אתה הולך לים בלי להגיד כלום לף אחד? אימא שלך הכריחה אותי ללכת לחפש אותך בכל העיר כי היא פחדה שאולי קרה לתום-תום שלה משהו..." הוא אמר בטון של מי שמדבר אל תינוק.

"אורי, אני מצט-"

"אתה מצטער? עכשיו? תאמין לי שאם זאת לא הייתה אמא שלך בטלפון, לא הייתי מוציא אצבע מהבית בשביל לחפש אידיוט כמוך!"

"אולי תיתן לי להשחיל מילה?", תום ידע שאורי מסוגל להמשיך להתלונן בלי סוף, אם לא עוצרים אותו בזמן.

"תשמע, אני ממש מצטער שזה יצא ככה. מה אני יכול לעשות שהייתי בים ולא שמתי לב לזמן שעובר? באמת לא התכוונתי להישאר פה יותר משעה."

אורי גילגל את עיניו, מפויס יותר, ושניהם החלו ללכת על הביל שמוביל לשכונה שבה גרו.

"נו, ברור שלא שמת לב לזמן, בטח חשבת על אנג'ל הזאת." אורי אמר בקול מבודח, "בחיי, אני מקווה שאתה לא מחכה לה עדיין, כי אם כן, אתה תגמור כמו חיים הצולע- רווק זקן עם מכולת של מוצרים שפג תוקפם."

תום ניסה לצחוק, אבל כל מה שכישרון המשחק שלו הצליח להפיק היה חיוך רפה ולא משכנע.

אורי הסב אליו את מבטו והסתכל עליו כאילו הוא חושש שתום מסתיר ממנו דבר מה. "מה יש?" הוא שאל לבסוף,אך תום הפטיר כבלאחר יד: "עזוב."

ההבנה התפשטה באיטיות על פניו של אורי. "מה, אתה-? לא, לא יכול להיות..." הוא אמר כלא מאמין, "אל תגיד לי שאתה עדיין..."

"אוהב אותה?", השלים תום, והודה כמי שנתפס בקלקלתו, "כן, מה לעשות."

"בנאדם, אתה חייב לצאת מזה, אתה חייב להבין שזה לא יקרה אף פעם. היא לא בשבילך."

"אני יודע." תום ענה בקול עייף.

אורי הרים אליו את מבטו בדאגה, משהו מוזר היה בפנים של חברו, שהכיר מאז שזכר את עצמו. הוא נראה כמי שחולם ומתייסר בו זמנית. אורי אפילו החל לדאוג לשפיותו.

"מה אתה מתכוון לעשות בקשר לזה?" הוא שאל בעדינות, משתדל שלא להרוס את מצב הרוח שעוד נותר בו.

"מה כבר אפשר לעשות? זה לא שאני יכול לשלוט על זה..." תום נראה חסר אונים, והמשיך לדבר: "היא נכנסת לי למחשבות, אני לא מסוגל להעיף אותה מהחיים שלי, אני חייב לפחות לראות אותה, אחרת אני לא יודע מה יקרה לי."

שררה שתיקה של כמה דקות, שבסופן אורי אמר: "אם זה מה שאתה רוצה באמת, אני מבטיח לסדר את זה."

הבעה מבולבלת חלפה על פניו של תום. "על מה אתה מדבר?" הוא שאל.

"אתה כל כך רוצה לפגוש אותה,", אמר אורי ומשך בכתפיו, "אז למה לא?"

חיוך סרקסטי נפרש על פניו של תום, "תקשיב, זה באמת נחמד שאתה רוצה לעזור, אבל אני לא רואה איך בדיוק תסדר את זה... זה בלתי אפשרי, אתה מבין."

"שכחת שאתה מדבר עם הקומבינטור העירוני הכל יכול?" אורי גיחך, והוסיף: "עכשיו תלך ותשכיר איזה חליפה יפה, ותחכה לי ברחוב הרצל בשבע. עם קצת מזל נעמוד בשורה הראשונה. אני צריך לסדר משהו, אז להת'." והוא נמלט בצעדים מהירים, לא נותן לתום לומר אפילו מילה. 

תום התבונן בו לשניות אחדות, מנסה להבין לאן הוא הולך, אך לבסוף נואש מניחושים, והחל לצעוד על השביל המוביל לביתו. שמחה נשכחת החלה לגדול בקרבו, משאירה על השביל שבו הלך קצה חלום חדש-ישן.

זהו בינתיים, הפרק אמנם לא נראה מי יודע מי לפי דעתי, אבל מי שהבין את הפרולוג יודע שהסיפור הזה הוא לא רגיל, ובכלל לא דומה לשאר הסיפורים בישראבלוג.

חשוב לי מאוד לציין, שהסיפור מבוסס על סרט מאת farah khan. קשה לי להאמין שמישהו מכיר אותו, אבל אם כן, שיעשה טובה, ולא יהרוס.