נראה שכולם זנחו את הדפים, כולם עוברים לקריאה ישירות מהמסך ואני תקוע בקונפליקט על האם יש לנסות לשמר את חום גופו הבלתי ניתן לתיאור של דף הנייר ובו זמנית לעודד כריתה של מליוני עצים בשנה לעומת כתיבה וקריאה ממחשב ובכך לתרום לזיהום תחנות הכוח, לתאגידים הגדולים ששולטים בעולמנו ולקור הצפון קוטבי הבוקע מתוך מסך.
עצוב לי שאני בקושי זוכר את ההורים שלי מקריאים לי סיפורים, כשעוד לא ידעתי לקרוא, ובשנייה לאחר כיבוי האורות ויציאתם מהחדר הייתי קופץ מהמיטה אל הספרייה וגונב אל המיטה את הספר, בוהה בתמונות ,שוקע לתוכן ונרדם. תמיד הייתה לי תמונה מאוד לא ברורה וקסומה ביותר על איך נראית סינדרלה, (בינינו, בדימיון שלי היא נראית יותר טוב מאיך שהיא נראית בסרטים)
עצוב לדעת שהבן שלי אף פעם לא יכיר את ההרגשה של התאהבות ביציר דימיונו כי ככל הנראה עד שהוא יוולד ויגדל, הזכויות לדמיון ירכשו ע"י אינטל.
חבר ארגנטינאי אמר לי שסבא רבא שלו אמר פעם לאבא שלו, שבשביל לחיות לנצח צריך שלושה דברים: להוליד ילדים, לנטוע עץ ולכתוב ספר (על דפים, כי הם שרדו את מבחן הזמן) ואני, אני החלטתי להכנע לעולם, רק כי אני חי בו, ולכתוב בלוג.
לעזאזל... מי בכלל רוצה לחיות לנצח?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
