אני עושה דברים כאלו מפגרים לפעמים רק כדי להתחמק מהאני עצמי.
למשל, כשאני חושבת מחשבה שלא נעים לי לחשוב אותה. מחשבה שאני שונאת. מחשבה מכוערת כזו. אתם יודעים מה אני עושה? אני עושה ביייייייייייייייייייייייייייפ במוח. לא ביפ, יותר EEEEEEEE ארוך כזה עד שאני מוצאת דבר אחר לחשוב עליו. צליל כזה שנמשך ונמשך, ארוך שכזה, עד שאני שוכחת את עצמי. עד שהמחשבה הדבילית עוברת.
אני מנסה למחוק את עצמי, אני מנסה להשמיד את עצמי. כל כיתוב ואיזכור לעצמי.
אני חושבת על דברים כל כך מפגרים שעשיתי, שרשמתי, שאמרתי. טכנית, אני לא יכולה להשמיד אותם או למחוק אותם. (או הכי חשוב - להרפות מהם). לא מדברת ליד אנשים כי מפחדת שאיזה משפט דפוק ייצא. אני כזו מוגבלת, בחיי
כמה ביקורת עצמית
כמה מודעות לכל פאקינג תנועה
כמה שנאה
אני צריכה את הקרקרים שלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
