הרגשתי מסוחרר לרגע.תוך שניה נפלתי על הרצפה.
התעוררתי.
לא יודע כמה זמן עבר ששכבתי כך על הרצפה מחוסר הכרה.
הרגשתי שמשהו דוקר את גבי.הסתכלתי סביבי.כל הרצפה הייתה מכוסה בזכוכיות.שכבה עבה של זכוכיות הייתה תחתיי.
לא הבנתי מה קורה סביבי.ניסיתי להיזכר מה קרה אבל לא הצלחתי.
אילצתי את עצמי לקום וללכת אך בכל זאת לא הצלחתי.
ראיתי את דמותך פזורה בין כל הרסיסים.כל רסיס היה חלק אחר ממך.שיקף חלקים ממך.
בזהירות קמתי כאילו משהו משך אותי לקום.הלכתי בזהירות לשירותים.הסתכלתי לאחור,על הרצפה,הזכוכיות נצבעו בדם.
הסתכלתי במראה וראיתי את דמותך.
עצמתי את עיניי כי לא יכולתי להסתכל עלייך עוד.
נהייתי חיוור.
אילם.חירש.עיוור.
אבל אותך בכל זאת ראיתי ושמעתי.
ראיתי את תווי פנייך ושמעתי אותך אומרת לי:
"שברת.שברת אותי.שברת אותי כמו זכוכית מתנפצת.אני שבורה למיליוני רסיסים קטנים".
באותו הרגע הבנתי שאני לא אצליח להחזיר אותך למה שהיית.
אני לא אצליח.
אני לא אצליח.
אני לא אצליח.
אני לא אצליח להחזיר אותך.
לא הייתי כאן המון זמן.הלימודים והעבודה לוחצים עליי.לא נורא,ביום שלישי טיול שנתי.
השתניתי ואני לא יודעת מאיפה זה הגיע,כנראה שזה מה שנקרא להתבגר,ואם זה באמת זה אני מאחלת להרבה אנשים שאני מכירה לעבור את זה.
חודש נעים שיהיה לכם!אה ועוד 23 יום יומולדת (מוזמנים לשלוח מתנות בדואר).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Natalie.