| 6/2008
 וכך זה מתחיל ...
אני מודה שמכיוון שזה קטע הבלוג הראשון שלי (בחיים) [בכלל] {מאז ומעולם} אז מעט מוזר לי לכתוב. יותר מוזר לי מכיוון שאני הולך לדבר על נושא רגיש, אולי אף קצת כואב. זה שנים רבות שאני סובל מהפרעה כלשהי, וזה שנים רבות שאני חושב עליה ומהרהר עליה, אבל מעולם לא באמת דיברתי עם איש על ההפרעה הזאת. כל הרשמים הרבים, כל ההתבטאויות והמחשבות - הכל נשאר לעצמי. אז החלטתי להעלות אותם לרשת האינטרנט. לא כי אני מחפש הכרה, אלא כי אני חושב שזאת הדרך הכי יעילה פשוט להוציא את מה שאני אוגר כבר שנים רבות.
אני מקווה שתסלחו לי על האנונימיות. ממעט האנשים שמכירים אותי באמת, הבנתי שיחד עם ההפרעה הזאת בא זלזול עמוק בהפרעה. זלזול שנובע מחוסר עניין, חוסר הבנה או סתם טיפשות גרידא. אתם יודעים ... אנשים.
אני בגיר בשנות ה-20 לחייו. אני נראה כמו בן אדם רגיל, בטח שנשמע כמותו. אני מבצע את כל אותן הפעולות הבסיסיות הרגילות שאנשים אחרים עושים. אני מרגיש רגשות וחושב מחשבות, בדיוק כמו כולם. כמו כל שאר האנשים, יש לי לב, יש לי שלד. אני חושב שאני באופן פיזיולוגי בריא. אבל דבר אחד שונה בי מכולם - יש לי הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות. בעגה הלועזית הדבר נקרא ADHD (ראשי התיבות הם - Attention Deficit Hyperactive Disorder). מה זה אומר בשורה התחתונה? הלוואי והייתי יכול להגיד לכם. אני לא יכול להגיד לכם, כי אז אתם תזלזלו בזה כמו כל שאר האנשים שלא יודעים מה זה.
תחשבו על עצמכם לרגע. כמה פעמים יצא לכם בחיים לקרוא ספר? לקרוא עיתון אולי? לשבת בשיעורים בבית ספר בחוסר תזזיתיות? להתעניין במשהו קצת יותר משבוע? לא להשתעמם מדברים מהר מדי? לא לפעול בצורה אימפולסיבית? לא לקפוץ מצד לצד? חשבתם? אני מניח שלרובכם זה קורה הרבה. לפתע חבר טוב ממליץ לכם על ספר שקרא, ומיד אתם מרותקים לעלילה המהפנטת שלו. מצאתם תחביב חדש ואתם נהנים ממנו שבועות אם לא חודשים! יש לכם החלטה לקבל אבל אתם עושים את השיקולים הרלוונטים ומקבלים החלטה בצורה שקולה. אתם מאוד רגועים כשאתם צריכים לשבת ולהקשיב למישהו.
אז זהו. אני לא ככה. אני לא יכול לקחת ספר מהארון לשבת ולקרוא אותו. אני לא עצלן או משהו. להפך, קראתי ספרים בחיי. השקעתי בזה הרבה מאוד מאמץ וסבלנות - אבל קראתי. מבחינתי לקרוא עמוד בספר אומר לקרוא 10 עמודים. כי כשאעבור את הפיסקה הראשונה, מיד אחזור אליה ע"מ להיזכר במה קראתי (לא, איני סנילי. אני פשוט קורא את המילים באופן מאוד "טכני". אני לא מתעמק במה שאני קורא, כי הראש שלי עמוס בעשרות אלפי דברים אחרים). אני מתבונן במילים, אני יודע שקראתי אותם, אבל אין לי שמץ של מושג מה קראתי. אני גם משתעמם מהר מאוד מדברים. קורה לי הרבה שאני מוצא אתגר חדש (בחיפושי המתמיד אחר אתגרים), ואני מאבד בו עניין במהירות (יומיים שלושה לכל היותר). לעיתים אני מפסיק משימות באמצע רק בגלל שבאותה נקודת זמן - אני לא רואה את הסוף או מרגיש שקשה לי. אני מקבל החלטות אימפולסיביות לא מבוססות, על סמך קפריזות.
איך זה מרגיש? נורא... תכלס. כל הזמן יש לי בראש רעשים. אם אני מנסה להתפקס ולהתרכז על משהו - לעולם לא אצליח. יותר מדי פיסות מידע רצות בראש ומונעות ממני את הריכוז. אם להיות כנה, עד שגיליתי מה יש לי, הכל היה נראה לי בסדר. נראה לי שלקרוא ספר הלוך ושוב כדי לשמור על רצף עלילתי זה בסדר. נראה לי שלא להצליח לקבל החלטות זה לגיטימי. נראה לי שלהשתעמם מהעולם זה בסדר. נראה לי שלהיכשל בבחינות כשאנשים טיפשים מצליחים קורה לכולם. עד שאנשים קרובים אלי החליטו שזה לא נכון, ושזה לא בסדר. מישהו מהם שמע על הפרעה שנקראת "הפרעת קשב וריכוז". הוא החליט, שאעשה בדיקה בעניין.
אחסוך מכם את הפרטים הטכניים. בשורה התחתונה, עבדכם הנאמן סובל מההפרעה הזאת. מה זה אומר? זה אומר שאני בהשוואה לאדם נורמלי, נמצא על רף הרבה יותר נמוך כשזה מגיע לקשב ולריכוז. זה אומר שאם שנינו נשב בכיתה י"ב מול המורה, הוא יאזין ויטמיע, ואני אצייר מלבנים וריבועים על מחברת המשבצות שלי. זה אומר שכשהוא יגש למבחן אחרי שלמד 4 ימים אינטסיביים, אני אגש למבחן אחרי שלמדתי יום חצי בעיקר כי פתאום הרגשתי לחוץ וזה דירבן אותי ללמוד (כשבין לבין אני יורד למקרר לחפש משהו לאכול, פעם אחר פעם אחר פעם). זה אומר שכדי שאני אהיה בן אדם רגיל, שמצליח להקשיב כשמדברים אליו, לחשוב על החלטה כשהוא בדילמה ו/או לקרוא ספר ולהנות ממנו - אני צריך לקחת תרופות.
קצת כואב לא? קצת לא נעים אני חושב. לקחת תרופות? אני לא חולה סרטן או משהו (חס וחלילה!). אני גם לא בדיכאון, וכלל לא צריך פרוזק. אבל עדיין צריך תרופות. צריך תרופות כדי שאני אוכל להגיד שאני אדם נורמלי.
אז זהו. זה מי שאני. רציתי לתת לכם היכרות "מעמיקה" על ההפרעה הזו. אבל יש עוד הרבה לספר. זלזול מהחברה, התעלמות מאנשי מקצוע, פקפוק ביכולות. בין היתר, אני אספר איך זה לחיות עם התחושה שכל העולם חושב שאתה "עצלן" כשאתה בעצם, פשוט לא מצליח להדביק את ישבנך לכיסא ולבצע מטלות. אספר איך זה לחיות בצל של משהו שלעולם לא תבין אבל מערפל לך את החושים ואת חוט החשיבה. אספר איך זה להבין שלעולם לא תהיה בן אדם נורמלי, ורק תחת השפעת כימיקאלים אפשר לנסות לדמות מצב כזה. אספר, איך אני מתמודד יום-יום עם משהו שמונע ממני הרבה מאוד פוטנציאל חבוי. אספר, איך זה מרגיש להיות מפל אשר מזרים עשרות נהרות בעת ובעונה אחת, לעשרות כיוונים שונים, כל ימות השנה.
אני רוצה להתרברב קצת, אל תכעסו עלי בבקשה. בכל זאת, ביום יום אתם כבר יותר טובים ממני  ... מסתבר שאולי יש לי הפרעת קשב וריכוז, אבל בהנחה ולא הייתה ההפרעה, הייתי בחור אינטיליגנט למדי. בבדיקה עצמה, תחת השפעת כימיקאלים, השגתי תוצאות גבוהות מאוד. איזה כיף... אני גאון שלעולם לא יוכל לצאת לאוויר העולם! 
חזרו בהקדם, אני בטוח אחזור להמשיך לספר...
| |
| כינוי:
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
