| 6/2008
 אז מה עושים הלאה - המשך - 3
לצערי הרב נאלצתי לפצל את הקטע לשני חלקים, מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט התארך לי יתר על המידה. אני ממליץ למי שקורא קטע זה ולא קרא את הקטע הראשון, להתעדכן בו (כאן). בנוסף, שווה לעבור גם על הקטע הראשון שמספק מעין מבוא.
אז היכן היינו? כמו שאמרתי, למפגש השלישי כבר לא היו לי ציפיות. לא היה לי קשה להסיק את תוצאות המבחן לאחר שראיתי מה היו ההבדלים לפני ואחרי לקיחת הכימיקאל. אבל עדיין, משהו הציק לי. הציק לי כשהחנתי את הרכב ליד המכון והרהרתי במחשבות לפני שנכנסתי. אמרתי לעצמי שעדיין שום דבר לא נאמר פורמאלית. שום דבר לא נכתב ואפשר לבטל. אפשר לעצור את התהליך. אני לא חייב לדעת שיש לי משהו, לפחות לא באופן רשמי. חברים אני מפחד, ואני מפחד פחד מוות. לא רק שאני מפחד מהתשובה והשלכותיה, אני מפחד מעצמי. מה יקרה אם גם עכשיו לא אוכל לקרוא ספר? (גם עם תרופה!) פשוט אגיד לעצמי שזה בסדר, יש לי הפרעה, זה לא נורא, ואוותר? המצב הוא שעכשיו הרבה יותר קל לוותר מעצם הידיעה שיש משהו שמפריע. פחדתי. אבל נכנסתי בכל זאת.
הפסיכיאטר הציג לי את נתוני האבחון (המידע שהוא רשם עלי אודות חיי, התשובות לשאלון, והתוצאות). "קודם כל, יש לך הפרעת קשב וריכוז" - "אתה מאוד אימפולסיבי". הפסיכיאטר הציג לי את נתוני המבחן. זוכרים שסיפרתי לכם מה עשיתי במהלך המבחן? איך ניסיתי לגלות כיצד בודקים אותי? (מצלמות, מיקרופונים, חיישני תנועה - באותו זמן חשבתי שזה דבילי ש"קליק" על הקליקר יגיד להם אם יש לי הפרעה או לא) - מסתבר שזה בדיוק מה שהם חיפשו. את התזזיתיות הזו. כל פעם שהסתובבתי לחפש משהו, לראות משהו, לנסות להבין משהו - השפעתי על הבחינה. אם זה ללחוץ יותר מדי פעמים, או לא ללחוץ בכלל כשצריך. אם זה ללחוץ מהר מדי או לאט מדי (או בכלל, ללחוץ הרבה פעמים מהר מדי ורק מספר בודד של פעמים לאט מידי). בטבלה של המבחן הראשון התוצאות היו מבולגנות. לא מסודרות. אקראיות. זמני תגובה משתנים באחוזים גבוהים. טעויות זיהוי רבות. הפסיכיאטר אף הרחיק ואמר - "בשלב מסוים המחשב כבר לא הצליח לבצע נורמליזציה של הנתונים שלך. אתה פשוט שיגעת אותו". אירוני משהו, לא? וההבדל בין שני המבחנים - עצום. המספרים של המבחן השני היו נעימים יותר, מסודרים יותר, קרובים יותר אחד לשני. זמני תגובה דומים, הפרשי זמני תגובה קבועים. מינימום טעויות זיהוי. "אתה מבין מר. $%^@, אתה מאוד אימפולסיבי.".
אני מאוד רוצה לרשום לכם מה הרגשתי באותו רגע, אבל אני ממש מתקשה. אני לא מצליח. אני לא מצליח מהסיבה הפשוטה שלא הרגשתי כלום. לא עצבות, לא שמחה. לא כאב, לא הנאה. לא חוסר בטחון ולא עליה באגו. כלום. ממש כלום. תחשבו על זה רגע. כמה פעמים בחיים שלכם קרה שלא הרגשתם פשוט כלום. לא טוב, לא רע. לא שחור, לא לבן. רייקנות רגשית מוחלטת. רציתי להרגיש. רציתי לבכות כי אני "חולה". רציתי לשמוח, כי אני יודע מה יש לי. רציתי לצעוק, כי סוף סוף הבנתי מה הפריע לי כל חיי. רציתי לשתוק, כי אני לא רוצה שידעו זאת עלי. רציתי לרוץ, כי נבהלתי ממה שחוויתי. רציתי לא לזוז, כי חלחול המידע שיתק אותי. למספר דקות הפכתי לגולם מכני, שרק מעבד מידע ומטמיע אותו.
"עכשיו מר. $%^@, אני ארשום לך את התרופות הרלוונטיות - ריטלין 30 מ"ג, ריטלין LA 80 מ"ג, קונצרטה 90 מ"ג". בפועל שאלתי עוד מספר שאלות אבל זה לא היה רלוונטי כבר. לא ידעתי מה באמת לשאול, לא ידעתי מה באמת לעשות. נחלצתי מהקיבעון המנטלי הריגשי שלי, ויצאתי לדרכי הביתה. אני מאוד רוצה לשתף אתכם בתחושות וברגשות שנילוות לסוגיה הזאת, אבל זה כבר נושא לפוסט הבא שלי (בעיקר כי באותו יום לקח קצת זמן עד שהמידע שקע באמת, ולקח עוד מספר ימים עד שהרגשתי מה זה להיות מודע להפרעה). בפוסט הזה אנסה רק לסיים את מהות האיבחון ומה הטיפול הדרוש. מעתה והלאה אני אמעיט במטאפורות או בסיפורי רגש, ואלאה אתכם במידע טכני על ההפרעה. אם זה לא כל כך מעניין אתכם (ואבין זאת, באמת  ) אתם יכולים לוותר ולחכות לפוסט הבא (מבטיח, שהוא יהיה מעניין!). מי שבכל זאת רוצה קצת להבין יותר על הפרעת קשב וריכוז מוזמן להמשיך לקרוא.
ADD או ADHD
[אין לקחת את המידע כאן כמידע רפואי או כהמלצה. אין גם לנסות לאבחן את עצמכם עם המידע הזה. זה לא באמת עובד. אם אתם מרגישים שאתם מתחברים למה שאני כותב - ובאמת חושבים שיש לכם משהו - לכו לאבחון מקצועי בלבד!!]
ראשי התיבות של ADD הם Attention Deficit Disorder. להפרעה הזו יש שני שמות, מכיוון שהיא נחלקת לשני סוגים עיקריים. הפרעת קשב וריכוז (מצב שבו אדם לא מסוגל להתרכז ולהיות קשוב), והפרעת קשב וריכוז עם פעלתנות יתר (התוספת ההיפראקטיבית ששמה דגש על אימפולסיביות). מכיוון שאני אובחנתי כ-ADHD, אדבר בעיקר על הפרעה זו. הווה אומר, שאדם בעל ADHD הוא אדם מאוד קופצני, מאוד תזזיתי, קשה לו להיות קשוב זמן רב, קשה לו להתרכז. קשה לו לשבת בכיתה ולהקשיב למורה (בדר"כ תמצאו אותו "מחבר את עצמו לקרקע" ע"י ציור של אמבות מרובעות על מחברות המשבצות שלו), קשה לו להיות קשוב לאורך זמן בשיחה (אפשר למצוא אותו בוחן את סביבתו, קוטע את המילים של הדובר, מתקשה לזכור את מה שנאמר לו וכו'), קשה לו למצוא עניין בדברים שהוא כבר מיצא (ומיצוי דברים מתרחש בצורה מהירה מאוד), משעמם לו מהרבה דברים וכתוצאה מכך הוא כל הזמן בחיפוש אחר ריגושים (שנגמרים מהר מאוד) ואתגרים. קריאה היא דבר נוראי שכן הוא כל הזמן חוזר אחורה להשלים פערים. הוא יכול להיות טוב מאוד בפן הטכני החומרי (ליישם דברים מניסיון) אבל קשה לו מאוד להפוך תיאוריה למשהו מוחשי (למשל, ללמוד איך לפתור משוואות בשני נעלמים. הוא כל הזמן יחזור לדוגמאות, להסברים בספר, לפתרונות אחרים כדי להבין למה תרגילים מאוד בסיסיים לא מסתדרים לו). אנשים כאלו הם גם לרוב מאוד סקרנים ומאוד יצירתיים (וזה גם מניסיון). הסיבה ל"תכונות" אלו נעוצה בעובדה שקשה לו להתמודד עם בעיות כמו שהן והוא מחפש דרכים אחרות (בדר"כ - יותר יצירתיות).
לא אאביס עליכם מה מתחולל במוחו (מבחינה פיזיולוגית) של מופרע קשב וריכוז. בקצרה, במוחו של אדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז קיים שוני במרכיבים השונים. חלקים מסוימים במוח קטנים יותר מהמומצע, והפעילות החשמלית שלהן (בין היתר, כתוצאה מכך) חלשה מדי. מכיוון שכך, דברים בסיסים שאנשים רגילים עושים (מה שמתבטא בפעילות תקינה של חלקים אלו במוח ומעבר אותות חשמליים נורמלי) לא יכולים להתבצע ע"י מופרע קשב והריכוז מהסיבה הפשוטה שהמבנה הפיזיולוגי של המוח (בחלקים הספציפיים!) - שונה ובעייתי. התרופות שרושמים היום למופרעי קשב וריכוז הן מגוונות, אך בישראל יש רק סוג אחד של חומר אשר אושר לטיפול והוא - Methylpenidate. התרופות המורכבות מחומר זה הן הריטלין והקונצרטה, והן נמכרות בארץ. ריטלין למופרע קשב וריכוז מבצע פעולה הפוכה לגמרי מהפעולה שהוא מבצע על אדם רגיל. החומר הפעיל בתרופה (מטילפנידט) הוא חומר ממריץ (בדומה לקפאין למשל). מסתבר שאנשים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז עם יתר פעלתנות (כמוני) מושפעים לטובה מהחומר. הם הופכים שקטים יותר, רגועים יותר, פחות תזיזתיים. הם יכולים להתרכז.
בשלב זה ארצה לפתור סוגייה קטנה שבטח אנשים שואלים את עצמם. מדוע יש מודעות "כה רבה" בציבור לתרופת הריטלין, ומדוע אנשים לוקחים זאת לפני מבחן? אנשים ישאלו - "האם זה יעזור לי להתרכז?!" (כשבעצם הם ירצו לשאול - "האם זה יהפוך אותי ליותר חכם עם זיכרון טוב יותר?"). הריטלין לא יעזור לאנשים בבחינות ובטח שלא יעשה אותם חכמים יותר! אנשים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז ויקחו את התרופה, יהיו בעצם עירניים יותר ולכן יוכלו ללמוד יותר. אנשים שסובלים מההפרעה ולא לוקחים את התרופה יתקשו מאוד ללמוד, וכאלו שכן לוקחים את התרופה יוכלו סוף סוף לשבת בניחותא וללמוד כמו שצריך. גם אותם, התרופה לא עושה חכמה יותר. היא רק משלימה להם את הפעילות החשמלים שבלאו הכי חסרה להם במוח. אם זה קצת קשה להבנה, אפשר לדמיין אדם ללא הפרעת קשב וריכוז, ונגדיר לו שהריכוז שלו שווה 60 (ונגיד שזה גם המומצע בחברה). מנגד, אדם שסובל מקשב וריכוז והריכוז שלו שווה 15. הריכוז של האדם ללא ההפרעה לא שיתנה כתוצאה מלכיחתה ריטלין והוא ישאר על 60. הריכוז של אדם הסובל מההפרעה ישתנה ויעלה (בתקווה, כמה שיותר קרוב ל-60, המומצע החברתי). האם הריכוז יכול לעלות יותר? זה לא כל כך רלוונטי - המטרה היא להגיע לריכוז ויכולת להתרכז. אחרי המספר "60" זה כבר לא כל כך משנה, כי ב-60 בלאו הכי אפשר להתרכז בצורה רגילה. אז למה משרד הבריאות כל כך לחוץ על חלוקת ריטלין והגדירה כ"סם"? כמה סיביות. ראשית באמת מדובר בסם, זה סם ממריץ. הוא לא ממכר, הוא לא עושה הרבה מאשר עירנות, אך הוא נרקוטי ופועל על המוח. שנית, מסתבר שאפשר להסניף את זה (ואצל אנשים מסוימים, זה גורם להיי כלשהו. אל דאגה, עדיף לכם להשיג חומרים אחרים מאשר באמת לרוץ אחרי ריטלין... זה לא כל כך שווה את זה - לא מניסיון). שלישית, זו תרופה לכל דבר, אך המודעות הציבורית הופכת את התרופה הזאת ל"נקטר האלים". היא לא, אך הציבור לא מודע לזה. משרד הבריאות מבקש למנוע זאת.
ריטלין רגיל, פועל למשך 4 שעות, וצורת הפעילות שלו היא כשל פעמון. בשעה הראשונה עד השניה יש עליה חדה בריכוז. במשך השעה השניה והשלישית מגיעים לשיא מסוים, ומהשעה השלישית ועד הרביעית יש ירידה חזקה. בעצם, הזמן האפקיטיבי של ריטלין כזה הוא בערך שעתיים. ריטלין LA מכיל בדיוק את אותו החומר, אך הוא פועל ע"פ מנגנון טכני לחלוטין ומשחרר (לאחר שהתרופה נלקחה) את הריטלין במינון קבוע כל שעה (תדמיינו שהקפסולה מחולקת לתאים קטנים, ואחד נפרץ כל שעה). ריטלין LA פועל למשך 8 שעות (7 שעות אפקטיביות), כשבהתחלה יש עליה בריכוז, ורק בשעה השמינית יש ירידה - בין לבין הריכוז נשמר כי החומר משתחרר פעם בשעה. תרופה נוספת שנמכרת בארץ היא הקונצרטה. היא מאוד דומה לריטלין LA, פשוט המנגנון הטכני שלה מאפשר שחרור מבוקר של החומר למשך 12 שעות. זה אומר שאם אני רוצה להיות מרוכז ליום שלם (יום של בבית ספר לדוגמא), עדיף לי לקחת קונצרטה או ריטלין LA. בעיקר כי העליה והירידה של הריכוז לא כל כך קיצוניים, וכי הריכוז נשמר זמן רב.
זהו, עשיתי לכם בלאגן בראש עם יותר מדי פרטים טכניים. אז אסיים בתופעות הלוואי, שגרמו לי (עוד לפני לקיחת התרופות) לפחדים לא קטנים ולחששות רבות. תופעות הלוואי, כמו כל תרופה, הן מגוונות. החל בכאבי ראש, בטן, בחילה, הקאות, שלשולים. הדברים החמורים יותר הם טיקים (קפיצות בשרירים), הזיות (לא כמו שאתם חושבים), חרדות וכו'. מכיוון שמדובר בסמים ממריצים, חוסר שינה וחוסר תאבון הם תופעות נוספות. אני יכול לספר על עצמי שאין לי תאבון בזמן לקיחת התרופה (ותודה לאל, זה כל תופעות הלוואי שיש לי). מהיכרות עם אנשים שלוקחים את התרופות, יש מצבים מאוד לא נעימים ובעייתים שלא הייתי מאחל לאיש! אנשים שלא נרדמים ולקחים כדורי שינה. אנשים שגם יש להם התקפי חרדה והתרופות מעצימות התקפים אלו. אנשים שצריכים לקחת גם פרוזק כי יש להם הפרעות שמשתלבות עם הפרעות הקשב. הרשימה עוד ארוכה.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויות של לאחר ההבנה שיש לי הפרעה - וזאת אעשה בפעם הבאה. סוף שבוע נעים!! 
| |
| כינוי:
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
