החוליה החסרה

רב פקד קוסטס חריטוס חוזר מן החופשה שלו עם גופה של אלמוני. הגופה נפלטה בעקבות רעידת אדמה שגם קטעה את חופשתו באי אצל גיסתו.

"אנשים חוזרים מחופש ומביאים מנדולטה ופסטלי [נוגט וממתק שומשום]. אתה הבאת לנו גופה," אומר לי ולאסופולוס.

 אני לא מגיב, כדרכי כשהכפופים לי צודקים. "תתקשרו לזיהוי הפלילי ותגידו להם שיזרזו את הצילומים. ותדברו עם המשטרה שם באי, שיחפרו בהר, באזור של המפולת, אולי הם ימצאו את הגופה של הבחורה שהייתה אתו."

 "הם יכולים לחפור, אבל הם לא ימצאו כלום," אומר דרמידזאקיס בוודאות מוחלטת.

 "איך אתה יודע?"

 "אלה זיונים של חופש, בעמידה, דופקים וממשיכים הלאה."

 אני מקווה שהוא צודק. אנחנו יוצאים יחד. הם חוזרים למשרד שלהם ואני פונה למעלית כדי לעלות לקומה החמישית, למשרד של גיקאס, מפקד הביטחון הכללי.

.....

 "מה עם הגופה שהעמסת עלינו?" הוא (גיקאס) שואל בתור "ברוך הבא".

גיקאס סבור שהטיפול בתיק הגופה ייקח זמן רב עם המתנות להגעה של תוצאות וכדי שחריטוס "לא ישתעמם" הוא מטיל עליו תיק נוסף:

"הקורבן הוא אחד קוסטס. אלמוני ירה בו ארבע פעמים מטווח קצר ב-0.38 בשדרות אתינון, בזמן שהוא יצא מהעבודה שלו. בהתחלה הם (היחידה ללוחמה בטרור) חשבו שזה פעולה טרוריסטית. אבל אחרי זה הם הגיעו למסקנה שכנראה מדובר בחיסול חשבונות, לא עניין שלהם."

תיאור מפורט (מדי?) של עבודת הנמלים של בלשי משטרה ממחלק הרצח. בספר הזה המנהרה אל הפתרון נחפרת משני צדדיה. הפרטים כוללים אזכור של חשבונות בנקים, דרוג קבוצות כדורגל בליגה ג', פוליטיקה, קשרים עם הכפופים לבלש ועם הממונים עליו וקשרים אחרים.

במקביל נפרשים חייו הפרטיים של הבלש, אשר כמובן מסור עד מכור לעבודתו. האהבה בינו לבין אשתו כבר לא מה שהייתה, הבריאות גם לא משהו, הוא מטורף על בתו שעסוקה בלימודי הדוקטורט ובעניינים שבלב.

כל זה קורה כאמור ביוון, אך לולא השמות היווניים אפשר היה לחשוב שהדברים מתרחשים במקום קרוב יותר.... בזכות השמות היווניים אפשר לחוש מידה של ריחוק מן המציאות בה פועלות הדמויות – מציאות בה הזבל נערם ברחובות בשל שביתה של עובדי התברואה, הכבישים פקוקים, תיק רצח נשלח לארכיון בשל פקודה מגבוה, רופאים מקבלים כסף מהצד...

עד האמצע הספר מתנהל לאטו, אם כי לי זה לא הפריע, באמצע חל מפנה ראשון והקצב מוגבר לקראת ההפתעות בסוף.

עיצוב הכריכה ע"י עדה רוטנברג מוצא חן בעיני: גם משדר יוון וגם משדר את צירוף הפרטים, המייגעים לעיתים קרובות, שעל החוקר/ת לעשות בתקווה להגיע לפתרון. לולא כותרת הספר הכתובה בגדול אפשר היה לטעות לרגע בכריכה ולחשוב שמדובר במדריך טיולים, אך טביעת האצבע המדממת בחלקה התחתון של הכריכה, מסירה בהחלטיות כל ספק בעניין.

פרק ראשון ניתן לקרוא כאן.