איזה מוזר.
הרבה זמן אני מנסה לשכוח בן אדם מסויים. תשע חודשים.
לפני כמה חודשים הגעתי למסקנה שעזרה לי בנסיון לשחרר.
הבנתי שכול בן אדם שהיה פעם חלק מחיי או חלק מחיי בא ללמד אותי משהו.
בא לגרום לי להבין דברים. לכול בן אדם שהיה חלק בחיי (או שהוא עדיין) יש משמעות
ומסר כולשהו להעביר לי.
ברגע שהמסר הזה הועבר הבן אדם הולך.
לא הולך הולך..כאילו לאט לאט ניהיה חלק פחות משמעותי בחיי..אם בכלל....
כך התחלתי לחשוב גם לגביו וזה עזר לי מאוד.
אתמול הסיעו אותי להופעה. דרך החלון ראיתי אותו.
תשע חודשים לא ראיתי אותו.
זה היה לממש 3 שניות.
בשלוש שניות האלה הכול חזר.
כול הרגשות. כול העצב. כול הכעס, כול הגעגוע..פשוט הכול...
קראתי לא מזמן ספר שנקרא "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנק.
הוא מדבר על זה שכשיש לה את ה"למה" בחיים תוטכל להתגבר כמעט על כול "איך",
זה מה שעזר לו להנצל בשואה.
היה לו את ה"למה"- אישתו.
זה משהו של מתבגרת מפגרת..
אבל אני לא מבינה לפעמיים בשביל מה אני חייה...כול דבר ניהיה בעיניי חסר משמעות.
אנשי מקצוע אומרים שבמוח יש איזה משהו שגורם לדיכאון וזה קורה וזה משהו שאני לא יכולה לשלוט אליו,
שפשוט צריכה לקחת תרופות נגד זה וזה עובר.
(סורי על הפסקה שנכתבה כאילו שילדה בת 8 כתבה אותה)
מחר יש לי איבחון פסיכיאטרי.
לפעמיים אני מנסה למצוא את ה"למה" ואני לפעמיים חושבת שזה לגדול, לפרוח, להבין ועוד..
כדי שפעם הבא שאפגוש בו בטעות יראה כמה השתנתי וגדלתי...שכשהוא יראה אותי בטעות
ויזכר במה שאמר לי לפני שדרכינו נפרדו "את מושלמת! עם הזמן את כבר תיהיה הרבה יותר ממושלמת!"
ויראה שצד.
בגלל זה אני מנסה להשקיע בעצמי, להצליח...להמשיך לחיות..
זה חרא שזה ה"למה" שלי...
הלב שלי לא החסירה פעימה שראיתי אותו.
הוא החסיר שלוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ira Steinherz