למה.
למה הגורל מקשה עלי כ"כ ,
ובוחר לי את הבן אדם שהכי פחות מתאים,
שאני הכי הרבה רוכשת לו אמון,
שאני מעריכה אותו כ"כ הרבה,
והוא לא יודע כמה,
מדברת איתו על כל דבר,
והוא לא יודע.
מפחדת לפגוע בו,ושיפגע בי.
אני אוהבת אותו.
אבל רק כ-ידיד,
ולא יותר מזה,והפעם הוא יודע.
כי אני טרחתי להגיד לו,
וניראה לי שהוא נפגע,
אבל זה בשביל שנינו.
כל פעם שאנחנו יוצאים החוצה יחדיו,
הוא מסתכל עלי במבטים חטופים ולא מובנים,
ואני מסיטה את המבט לצד אחר,
כדי שהמבטים לא יתנגשו :|
זה ממש נשמע כמו סרט,
ואני ממש רוצה לצאת מזה.
וניראה לי שמיום ליום אני מצליחה, איכשהוא,
אבל מתי שהדבר כבר מתרחק, או לא איתך,
אתה רוצה את זה עוד יותר,
מאשר שזה היה לך ביד.
אני פשוט שונאת את ההרגשה המכוערת הזו.
שיגמר כבר.
היום יום שישי.
אני פשוט אוהבת את היום הזה.
לא בגלל שזה איזה יום קודש :\ *אני בכלל לא שומרת*
כי אני אוהבת את ההרגשה של הביחד;
עם המשפחה בארוחה,
ולצאת עם החבר'ה *דאמט אני צריכה לברר מי יוצא*
Well .
התחיל החופש, נגמרו הלימודים.
ממוצע - 94.
5 יח' - אנגלית.
5 יח' - מתמ'.
אפילו שהתחיל החופש, אני מרגישה שמשהו חסר,
ומעיק כזה.
אולי ההרגשה צריכה להעלם בעזרת משהו. או מישהו.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss sadness.