אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
יש הרגשה באוויר של חוסר אונים מוחלט,
אנשים באים והולכים,הולכים ובאים .
אני לא יודעת מי איתי ומי נגדי,
מי הם אוייבי ומי העמיתים שלי.
מי האהבה ומי האח,
מתי זה ייגמר כבר ? מתי ?
ציפיתי להתחיל את החופש בדרך שונה,
הכל התחיל טוב עש שזה יצא משליטה.
עכשיו כל יום כל דקה,אני חושבת על בן אדם.
למרות שאני לא ממש מכירה אותו ,
אין לי אותו אפילו במסן\אייסי.
אני חייבת להפסיק אבל זה פשוט לא יוצא מן המוח.
אני מדמיינת אותנו ביחד .
זה ממש אבסורדי, אני עד כדי כך חסרת אונים ?
כ"כ בודדה ?
היום יש מסיבה בבריכה, עם רוב הבית ספר שלי.
שזה כולל ערסים ופאקצות למיניהם וכו'.
אז אין לי כוח לשיט הזה.
אתמול יצאנו, ופגשתי משהו שלא ראיתי מלא זמן.
הוא השתנה, לרעה(סגריות,אלכוהול,סמים)
אבל עדיין נשאר נחמד.
אני מעריכה ש החופש הזה רק מתחיל,
ובעצם זה לא חופש זה מין מסע,
אני מנסה לנצל אותו עד הסוף.
וכל יום עובר בלי טעם כלשהוא,
אני חייבת למצוא דרך לתקן את הטעות שעוד לא נעשתה.
אני פשוט חייבת.חייבת.
יום טוב לכולם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss sadness.