ככל שאני מסיטה את מבטי אחורה אל העבר,
אני מבינה מה אני בעצם הולכת לעשות.
וכשאני מביטה קדימה,אני רואה את העתיד שלי,
לפעמים פורח ולפעמים לא.
שאני חושבת על זה,לפעמים אני מעבירה מחשבות נוראיות,
איך שאני לא אסתדר שם,ופשוט אפול.
במחשבה שניה,למה שאני בעצם לא אסתדר שם ?
הרי זה לא עולם אחר,פשוט אנשים שונים,מקום שונה,וזהו.
נכון ?
5 ימים.עוד 5 ימים אני טסה לי,
לארץ מולדתי,לראות את סבתא שלי שבחיים לא ראיתי אותה.
את כל דודי שבחיים לא הכרתי,ואת הארץ הזאת שכ"כ התגעגעתי.
אולי יהיה לי קצת משעמם אבל זה יכפר על הכל.
אגב,קניתי ספר באנגלית,ואני הולכת לקחת לשם עוד קצת הרבה.
התקופה הזאת,ממש מלחיצה אותי,ואני לא יודעת למה.
אולי בגלל שאנשים מסוימים מלחיצים אותי.
אני כבר לא יכולה,אני חייבת לנקות את הראש,
ועוד 5 ימים זה הולך להיות זמן מצוין,
אפילו שחודש זה קצת יותר מדי,
אבל שיהיה 
ממ, זהו, יום שישי אני מסתפרת ><",
איזה מגניב 
*יש לי שרשרת של אנרכיה
שאסף הביא לי,הידד !*

-אוהבת אצ הסמיילי הזה ! די !-
שונאת את ההתנהגות שלו