לק"י

ערב שבועות זה היה , לפני שנתיים, גררתי עצמי לבית המדרש בעצלתיים, לראות אם יש חדש. וכבר בדרך שאלתי את עצמי בערך, אם יש בהליכה הזו ממש.

ובבית המדרש נדמה היה כאילו הכל לבשו חג. ההמונים קראו תיקון שבועות, כי כך היה המנהג. הרמתי סידור ומצאתי  הדף, הצצתי על כל האנשים בחטף. גם אגם הגיע לשם, וגם יודה, וברגר, ומונבז ורצון ואיציק הגבר.

ופתאום היה לי נחמד.

חלפו להן כמה שעות, ובאמצע ליל שבועות, הרבה אחרי שתיים, לאנשים היה עדיין אור בעיניים. נהרו והגיעו מכל רחוב, חלקם מרחוק, חלקם מקרוב, רבנים נשאו דרשות בגאון, ואף אחד לרגע לא חשב ללכת לישון.

בדרך חזור, כשהייתי לבד, נזכרתי פתאום כמה היה לי נחמד. ולפתע הכל היה לי מובן, כמו הלילה השחור והחג הלבן.
ובאותו רגע, ביני לבין ריבונו של עולם. על האספלט השחור והלילה המושלם, באותו רגע נשאתי עיניי, ובאותו רגע התכוונתי, כמו שלא התכוונתי בחיי.

באותו רגע ידעתי שהתקבלה תפילתי,

באותו רגע ידעתי- מישהו שומע אותי.