אז הרבה זמן לא נשתמענו הא?..
כן, לא היה לי זמן בכלל..וגם לא היה לי כ"כ מה לרשום.
אני מרגישה חשופה לרשום כל מה שאני מרגישה וכל מה שעובר עלי כאן בבלוג.|
יש כל כך הרבה אנשים שקוראים מה שאני כותבת..ואני לא מרגישה מספיק אנונימית. בעצם..אני כלל לא אנונימית.
יש פה את כל הפרטים עלי, כולל שמי האמיתי ותמונות.
וזה גם לא כזה פשוט לשפוך את כל מה שאני מרגישה, חושבת ועוברת כאן באינטרנט, גם אם לא מכירים אותי.
אני בנאדם שקשה לו להיפתח ולהביע רגשות והטיפה שאני רושמת פה על החיים שלי נחשב דבר עצום בשבילי.
זה לא משתווה למה שבאמת מתחולל אצלי בראש..ובמיוחד בלב.
התקופה שאני עוברת עכשיו, נורא חדשה ושונה מהתקופות הרבות שאני מכנה כ"תקופה אחת גדולה".
אני נורא טעונה רגשית, אני עוברת דברים חדשים לי ומשברים שעדיין לא נתקלתי בהם.
הצורך להראות שהכל בסדר איתי ביום-יום מתחיל להשפיע עלי יותר מידי ואפילו להעיק.
אני לא בסדר - עוברת עלי תקופה נורא קשה - רע לי - עצוב לי - אני זקוקה לביטחון כלשהו | ואני פשוט צריכה לשמור הכל בבטן.
לחייך לאנשים מסביבי, להיות כל הזמן בשליטה עצמית, להוכיח לאנשים שאני לא פגיעה..זה לא דבר שכ"כ קל להראות ולהפגין.. במיוחד שכשאני נמצאת במשבר שלא משתווה בכלל ל"משברים" הקודמים שעברו עלי.
אני כל הזמן מאמינה שאסור להסתכל אחורה, שאסור לרצות לחזור לעבר ולחיות את ההווה גם אם הוא לפעמים קשה..
אבל אני כ"כ זקוקה לשגרת החורף שעברה עלי בשנה שעברה.
עזבו שנה שעברה, השגרה התמידית שלי התפרקה והתנפצה לרסיסים בבום אחד.
הכל כל כך השתנה לי פה פתאום, כ"כ הרבה דברים השתנו גם מבפנים..(ושאני אומרת מבפנים זה לא בפנים אצלי בלב, זה סוג של מטפורה שאני לא רוצה לפרט עלייה).
הקשיים שמשפיעים עלי ועל כל הגורמים מבפנים כל כך מעציבים אותי ומקשים עלי.
אבל מצד אחד אני גאה בעצמי. כן כן..המון המון זמן לא הרגשתי תחושה של גאווה עצמית..אני מרגישה שאני מתמודדת ממש יפה עם המצב. לא חשבתי שככה אני אצליח להדחיק את הרגשות שלי למען האנשים שחשובים לי,ובצורה כל כך אמינה.
לפני כמה ימים, שכבר הייתי לבד ושסיימתי לעזור לכולם - כשהמסכה ירדה - יצא לי לבכות בכי שהצטבר בפנים משהו כמו שנה.
גאד כמה זמן שלא בכיתי ככה..בצורה כזאת. ומה שמצחיק שאני אפילו לא יודעת למה בכיתי ככה. אבל בכיתי כל כך הרבה, משהו כמו חצי שעה..ללא הפסקה. זה היה פורקן חושים בשבילי. אני פשוט בכיתי ובכיתי..ואשכרה נהנתי מהבכי ומתחושת הפורקן שהרגשתי.
בכל מקרה, אני מקווה שהכל יחזור לשגרה, שהדאגות שבכלל לא אמורות להיות על הראש שלי יעלמו.
אני רק מקווה לטוב, ושיהיה טוב לאנשים שאני אוהבת, שחשובים לי, ושעצוב גם להם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Aphrodite-
