השיעור הגדול והבסיסי שלמדתי ממנדלה הוא שיעור ההתמודדות עם כבוד. אגו. כחלק מתהליך הסוציאליזציה שלנו בחברה, וכאשר אנחנו לומדים את ההתנהלות הבסיסית בה, את המקום שלנו בעולם והסיטואציה החברתית לתוכה נולדנו, אנחנו מגבשים תפיסת אגו כזו או אחרת; מה שעשוי להיקרא בעולם הדיפלומטי 'תדמית', אצל ערסים 'כבוד' ואצל ניאו מרקסיסטים 'ראווה'. כחלק מההליך, מגובשת הבנה שההגעה שלנו לעולם מצורפת לה איזו התמקחות, עמידה על שלך, מאבק להבאת עצמך לידי ביטוי, התרסה או קבלה של העולם, המרד התובעני שלך כנגד עצמך וכנגד העולם להטביע חותמך.

אני סבור שמקרה הכליאה (נדון למאסר עולם במקור) של נלסון מנדלה, בתוך מדינה המדכאת שחורים במודע וכשיטה, ומתוך ניסיון לעקור את ההתקוממות כנגד המשטר - ולאחר מכן בחירתו לגבש הסכם עם אותו המשטר, אותו יצג דאז פרדריק דה קלרק, משטר שהיווה את ההתנגדות הבסיסית להשקפותיו של מנדלה, את ה'התנשאות הלבנה' שכלאה אותו - הינו מקרה ייחודי ומלמד. אחרי שנים של ריצוי עונש בכלא ידוע לשמצה, בחירתו ללכת בדרכי שלום שאינן אלימות, ויתור על נקמה תוך קריאה לשוויון לחופש, נביעתו דווקא מתוך עולם מושגי של טינה ועונש לתוך בחירה בויתור ושלום - מתוך אמונה עמוקה במטרה נעלה יותר של חיים אינטגרטיבים ומקבלים של שחורים ולבנים יחדיו - ראויה להערכה ולחיקוי. ראייה למעבר הסובייקטיבי ולמקרה הספציפי, ורצון אמיתי לשפר מצב של אומה שלמה, ראויה להרבה יותר מפרס נובל.

נלסון, במקרהו, מלמד אותי את נצחון האדם. התנשאותו למעבר הצינה והתקרבותו לעבר נצחון החיים, מעבר ל95 שנים. זוהי הנירוואנה של הבודהיסטים. זהו האושר.

http://www.youtube.com/watch?v=ykS2cwOmfjI

מה זה חופש בכלל, אם לא נצחון האדם על עצמו" - מוקי"