הרבה אנשים לא יודעים
אבל אני בעצם לא כותב,
אני רק עורם את המילים.
עורם לערימה אחת מסודרת בעלת תבנית ידועה מראש
ונותן להן לשחק תפקיד ראשי במופע שמתגבש על השורות.
הנה האותיות הי"א, נו"ן, ושוב הי"א יוצרות את המילה 'הנה'.
והנה הן השורות, על גביהן מתגבש כל העניין:
מבינים? אין כאן הרבה מעבר למשחקי שפה.
יבוא אדם סיני, יביט על התבנית ויסיק שמדובר בשיר (עפ"י מבנהו, וגם זה בהינתן שהוא מכיר תבנית מקובלת זו)
קיים גם סיכוי שיתהה מה עושים כאן בשיר הסוגריים הללו בשורה מעל.
עוד דבר שיש להניח שיתהה לגביו האיש הסיני,
הוא מה פשר השורות הריקות כאן מלמעלה (שורה 9 עד שורה 12).
ואת/ה, קורא/ת יקר/ה, לדעתך מותר בכלל לשים "סלאש" בתוך שיר?