SleepWalkלישון, לישון! |
| 8/2008
רק על עצמי לספר ידעתי
אמרו לי "תכתוב, זה יעזור, תכתוב כל מה שרלוונטי" אז הנה אני כותב כאן את כל הבעיות שלי.
הכל התחיל כשהייתי קטן, בתקופת הגן וכיתה א'. היה לי חבר ילדות שהיינו נוהגים לשחק בעירום ולגעת אחד לשני. בסופו של דבר כבר לא היינו יותר חברים אז מן הסתם הפסקנו. האם זה סימן למשהו, אני לא יודע.
בכיתה ב', אני חושב לפחות שזו הייתה כיתה ב', התאהבתי בילדה בכיתה שלי, גם היא איכשהו עזבה את ביה"ס ושכחתי ממנה (אני אפילו לא יודע איפה היא חיה היום או מה איתה וזה גם לא כל כך מעניין אותי). אהבה- לא אהבה, זו כיתה ב' לעזאזל, ההורמונים אפילו עדיין לא התחילו לעבוד.
בכללית הייתי ילד שנוטה להתאבדות. אני זוכר שאפילו בכיתה ה' רציתי להתאבד, רציתי לברוח מהמציאות, למרות שלא היה לי רע במציאות. השאלה הקשה היא מה התחיל קודם, הנטייה או הרצון להתאבדות.
ממשיכים האלה בחיים. כיתה ו'-ז' מתחילים שינויים גופניים. לא סבלתי אותם, אני עד היום לא סובל את אותם שינויים. בכל מקרה אותם שינויים גרמו לתלמידים אחרים ללעוג לי, גם תלמידים יותר מבוגרים. שוב, גם פה אני לא יודע מה קדם למה- השינויים או המשיכה. אני כן יודע שהיה תלמיד בכיתה ח' בערך (אני הייתה ב-ו') שלעג לי. הדבר העצוב הוא שמצד אחד חשתי משיכה אליו, מצד שני הרגשתי שאותו אדם מגעיל ודוחה. זה נורא להרגיש רגשות מנוגדים כאלה. כמובן שלי זה לא עשה טוב במיוחד. השנים האלה לא עברו עלי בקלות, רק הכניסו יותר שחור לחיים.
השנים עברו, מחליפים בי"ס, חברים חדשים אנשים חדשים, אותה תחושה אובדנית שרק מתעצמת, שינויים בעצמך שאתה לא סובל. ואני עדיין בתקופה הזו.
אז כן אני עולה לכיתה י"ב, אני נמשך לבנים גם צעירים ממני (אפילו מאוד צעירים ממני, אמנע מעצמי להגעל מעצמי ולפרט גילאים) וגם מבוגרים ממני.
אלו היו קורות החיים שלי על רגל אחת. נקווה לטוב.
| |
| כינוי:
sleepwalk
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
