"אני? אמ.. לא, לא, לא זה בסדר, פשוט, אמ.. סתם צחקתי" אמרתי בציניות כה רבה. נראתי אז כל כך טפשי.
"טוב, מה שתגידי, אז מה? ספרי לי קצת על עצמך" אמר לי.
"בעצם בוא נתחיל ממך" עניתו לו בחיוך. הייתי בטוחה שהוא אגיד שיש לו אבא שעובד במישמרת ואימו אינה עובדת אלא שומרת על הילדים.
אבל פתאום דבריו מאוד הפתיעו אותי.
הוא התחיל לספר לי: "יש לי אחות בארצות הברית היא בת 30.
אמא שלי נפטרה לפני שנתיים ממחלת סרטן. אבא שלי איש של עסק, יענו ביזנס.
אני גר בוילה לבד. יש לי נהג פרטי, משרתת וככה זהו אין עוד משהו לספר.
אני אוהבת מוזיקה רוק פעם היקמתי להקה אני יודע לשיר אבל בסוף לא הלך כי חבר שלנו זיכרונו לברכה נפטר וככה שלא היה לנו ממש נעים להמשיך בלעדיו"
הייתי בשוק.
"ההפך החבר היה רוצה שתמשיכו בלעדיו פשוט תיקראו ללהקה בשמו וזהו.
אבל רגע איך אתה כזה עשיר אם אתה עובד שומר בבית חולים?" הייתי מופתעת.
"אז זהו שנימאס לי להיות אחד העשירים האלו אני רציתי שמישהי תסכים להיות חברה או ידידה שלי לא בגלל שאני עשיר אלא בגלל שאני בן אדם ולא הכל כסף, כסף, כסף, כסף ושוב פעם כסף!!" אמר לי בעצב.
"כן אתה צודק" אמרתי לו בחיוך.
"אז מה תספרי לי על עצמך" פנה אליי בחיוך רחב והיפה שלו.
לא יודעת למה אבל אפילו שהוא היה בן אדם זר בשבילי ספרתי לו את הסיפור שלי, הכל הכל גם לגבי זה שאני מאומצת וגם לגבי העיניין של האהבה.
"ותגידי את עדיין אוהבת אותו?" הוא שאל אותי.
"אני כבר לא יודעת" עניתי לו.
"בואי אני אספר לך משהו סודי ביותר שמעולם לא ספרתי לאף אחד. כשהייתי ילד בערך בן 16 וילדה שאני הכי מכל אהבתי בגדה בי זה היה כמו חתך בנשמה אז בגלל זה התחלתי להסניף, הסנפתי פעם אחת והרגשתי כמו בסרטים, אבל אז הבנתי שאני לא צריך לגמור את חיי ככה. התגברתי ועכשיו אני כאן" סיפר לי.
"אתה יודע מה אתה בן אדם טוב אני אספר לך גם סיפור עצוב ביותר שקרה לי, כשהייתי ילדה בת 15 בכיתה ט' אז הלכתי לחברה שלי נורית עכשיו היא לא בארץ אבל חפיף הלכתי אלייה ובדרך עצרה לידי מכונית משנות ה-80 ומשם יצאו 2 בנים בערך בני 17 או 18 ודחפו אותי והכניסו לאוטו" לא יכולתי להמשיך ירדו לי דמעות אומנם ניגבתי מיד והמשכתי לספר לו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסיפור =(