ילדת ריטלין.
לפעמים אני כ"כ מקנאה באנשים שיכולים
להתרכז, סתם ככה.. בלי להתאמץ.
שיכולים לשבת בשקט, סתם ככה... בלי להתעסק או להזיז שומדבר.
לפעמים אני תוהה
כמה זמן מהחיים שלי התבזבז
על לקרוא את אותו משפט 10 פעמים, כדי שאולי משהו יכנס
כמה זמן מהחיים שלי התבזבז
על לבהות באנשים, שבטוחים שאני מקשיבה להם
אבל אני סתם בוהה בהם.
לפעמים אני תוהה
כמה עבודת המידות צריך
כדי לא להרגיש שאני סתומה, אטומה, שכלום לא מצליח להכנס
שאני חייבת כדור כדי ללמוד.
התסכול חוגג
וגם התופעות לוואי קפצו להגיד שלום.
הוא כ"כ אוהב להסתכל עלי ישנה
הוא אומר שזה הזמן היחיד
שאני נראת רגועה.