החיים על פי אלטר אגו

אבל במקום זאת אני סתם אכתוב משהו כי אני מת מעייפות.

[שוב, כאן קוקי, שימו לב שאלטר אגו, שמעתה והלאה אפנה אליו כאנג'ל -כי ככה אני קורא לו- בפראג ואני כאן, כותב פוסט P:]

יום ההולדת שלי היה מצויין.

אמא שאלה מה אני רוצה, אמרתי לה שאני רוצה בגדי גברים. היא לגמרי סבבה עם זה.

הסתפרתי, וכעת השיער שלי קצר יותר מקודם, וזה תמיד טוב.

יש לי בלונים מקסימים שאחד מהם נראה באופן חשוד כמו שמוק ענקי, אדום ונוצץ שכתוב עליו "Happy Birthday" כמה וכמה פעמים רצוף.

הכול הלך יופי טופי.

כעת אני בבית.

היום כמעט נגמר.

וחשבתי שאני אפילו אוכל להשלים עם העובדה שאנג'ל לא איתי ביום הזה.

זה לא שאני מדוכא או עצוב או משהו רגשני כזה. פחחח אל תצחיקו אותי.

אני סתם שוקע לי טיפה במחשבות על כמה אני מתגעגע אליו... ואם אני אמשיך ככה אני אחטיף לעצמי זפטה בראש על הרגשניות הזאת, אז יאללה בואו נסיים עם זה.

אז אומר לכם לילה טוב, ומחר יהיה לי פוסט קצת יותר מושקע ורציני בבלוג שלי, אבל עכשיו אני עייף, ואני רק רוצה ללכת לישון ולהתכרבל עם הכרית-אנג'ל שלי ולחלום על אנג'ל, בלונים וקרפ שוקולד שאני אטעם בפעם הראשונה כשניפגש.

[דאמיט, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי חרמן כל כך]