החיים על פי אלטר אגו

אזהרה: אם אתם הומופובים, זה לא הפוסט בשבילכם. למעשה, זה לא -הבלוג- בשבילכם ומה אתם עושים פה בכלל? O.O" לא שמתם לב לכותרת או מה?

הפוסט הבא מכיל תכנים הומוסקסואליים [וייתכן שהם יהיו בוטים, נראה איזו השראה תהיה לי ^^]. אם אתם מתחת לגיל 16 הקריאה היא על אחריותכם בלבד. אני לא רוצה לחטוף תביעה על משהו מיני כי לא הזהרתי אתכם P:

"ד"ר מושישי מוכן לראות אותך עכשיו" אמרה פקידת הקבלה המשעממת בחדר ההמתנה המעוצב של ד"ר מושישי. היא הייתה רזה, לא מהסוג של דוגמנית מסלול, אבל רזה. ובעלת פנים רגילות. לא היה בה שום דבר מעניין, חוץ מהצעיף שהיא כרכה סביב צווארה והסריג שנראה מעל שולחן הקבלה, כפי שאנג'ל שם לב, זה היה מהקולקציה החדשה שלו. הוא חייך לעצמו ונכנס לחדר של הפסיכולוג האהוב עליו.

"היי חומד, התגעגעת אליי?" הוא סגר את הדלת אחריו וחיבק את ד"ר מושישי שקם לקראתו ואסף אותו בזרועותיו השריריות. לא היה ניתן לראות את זה מבעד לחליפה שלו, מקולקציה מיוחדת של אנג'ל, אבל לד"ר מושישי היה גוף שרירי ומחוטב.

"כמובן שהתגעגעתי. כל דקה בלעדיך הייתה כמו נצח" אמר ד"ר מושישי בזמן שהוא החל לנשק את צווארו של אנג'ל, יד אחת כרוכה סביב מותניו והיד השנייה תפסה את ישבנו.

"הייתי מגיע לתור של השעה 9, אבל... נאלצתי למלא את חובותיי בתור בעלו של גנרל צבאי." אנג'ל נאנח קלות."אני שונא להזכיר לו כל הזמן שאני לא המזכירה שלו וזה לא התפקיד שלי להעביר לו את המסמכים הסופר חשובים שלו. אחר כך הוא עוד צעק עליי במשך 20 דקות על כך שהבאתי לו את התיק הלא נכון" אנחה נוספת.

"זה בסדר אתה בסביבה יותר אוהדת עכשיו" ד"ר מושישי חייך, והמשיך לנשק את צווארו של אנג'ל, הייתה נקודה מיוחדת מתחת לאוזן שהוא אהב לנשק במיוחד והתגובה של אנג'ל תמיד הדליקה אותו כשהוא נישק שם.

"מממ.." אנג'ל נאנק קלות בעונג. הוא הרים את פניו של ד"ר מושישי אליו ונשק לשפתיו בתשוקה.

ד"ר מושישי תפס את אנג'ל מלמטה, בעודו אוחז בגבו ובישבנו ואז נשא אותו לעבר הספה הלבנה שהייתה במרכז החדר, שם הם התחילו להתנשק בצורה יותר אירוטית, נוגעים ומלטפים את גופו זה של זה עם קצות האצבעות.

בדיוק כשד"ר מושישי פשט את הגופייה של אנג'ל והניח אותה בעדינות על הספה, מאחר ואנג'ל שנא כשיש קמטים על הבגדים שלו, והוא בהחלט לא רצה להרגיז את אנג'ל. אנג'ל מרוגז שווה לאין זיון נהדר של קצת אחרי הצהריים.הוא בדיוק עמד לעבור אל מכנסיו של אנג'ל כנשמע קול מוזיקה עליז. ד"ר מושישי נאנק באכזבה ותיסכול. לעזאזל. הוא היה כל כך קרוב!

אנג'ל ניגש אל התיק שלו וניסה לא להישמע כאילו הוא היה באמצע מיזמוז כשהוא ענה "הלו?", מתנשם מעט.

"היי. איפה אתה? אנחנו אמורים להיפגש לצהריים עוד 10 דקות ואתה לא נראה בשטח." קול רוטן נשמע מעברו השני של הקו. שון ראמזי לא היה אדם סבלני. והוא שנא איחורים. והוא שנא לראות שאנשים עמדו לאחר. במיוחד אנג'ל.

"אוה.. א-..אה..אני..." אנג'ל הגניב מבט אל ד"ר מושישי שהתיישב על הספה והדליק סיגרייה, וזאת למרות שבכניסה למשרד שלו יש שלט שבו כתוב במפורש "נא לא לעשן".

"ארמ...אני...שון, לא שלחתי לך הודעה שנעשה את זה מאוחר יותר? אני בטוח ששלחתי" אנג'ל הוריד את מכשיר מאוזנו לרגע כדי להיכנס לתפריט האופציות וראה שהוא אכן לא שלח לשון שום הודעה. "אוי שיט.."

"לא שלחת לי כלום ואני יושב פה כבר רבע שעה, לבדי, ונראה כמו איזה לוזר שהבריזו לו!" הכעס נשמע בקולו, למרות שהוא ניסה לא לעורר סצנות באמצע המסעדה. הוא שנא את האידיוטים האלה שצעקו לתוך הפלאפונים שלהם בפומבי והוא בהחלט לא התכוון להפוך לאחד מהם. אילו רק אנג'ל היה מגיע בזמן. אילו רק אנג'ל היה מגיע בזמן והם היו חולקים קינוח כמו תמיד. אילו רק הוא היה יכול לתפוס את אנג'ל ולנשק אותו ממש שם, ואולי אפילו לבצע בו כמה מעשים מגונים, ממש שם ליד השולחן במסעדה. אבל זה היה "אילו רק" מסוג שונה לחלוטין מה"אילו רק" הראשונים.

"טוב, אני כבר מגיע שון.. רק תחכה עוד כמה דקות, אני אתפוס מונית. אוקיי?" החיוך נשמע בקולו בזמן שהוא נהנה מהתגובה הנרגזת של ד"ר מושישי שזיון נהדר של קצת אחרי הצהריים נמנע ממנו כרגע.

"ביי ביי חומד" אנג'ל סגר את הפלאפון שלו וסידר את החולצה שלו.

ד"ר מושישי נאנח בקול ושאף עוד מהסיגרייה שלו. "אתה חייב ללכת? אתה יכול לפחות למצוץ לי, אתה יודע."

"בפעם אחרת מותק. שון שונא כשאני מאחר ואני לא רוצה שהחבר הכי טוב שלי יכעס עליי. הוא יכול להיות כזה דרמה." אנג'ל רכן ונישק את ד"ר מושישי ואז התסובב ויצא מהדלת במהירות, חולף על פני פקידת הקבלה המשועממת, שהייתה מופתעת.

"כבר עברו 50 דקות?" היא התפלאה.

"אני ממהר לאנשהו. תקדימי לי בבקשה את התור מחר בשעה ואני מת על הצעיף שלך!" הוא קרץ אליה בשובבות בזמן שהוא פתח את הדלת ויצא מהמשרד של ד"ר מושישי.

טוב זהו זה להיום D: זה הפרק הראשון.

תמונת יאוי~