הפוסט נכתב הפעם מאת קוקי, ואני חושב שזה יהיה רעיון טוב לשים אייקונים מעתה והלאה כשאחד מאיתנו מעדכן P: האייקון הנ"ל יהיה האייקון שלי.
אוקיי, בוא נעשה את זה כבר. *מותח אצבעות*
לפעמים אני פשוט מהרהר... מה היה קורה אילולא הייתי מכיר את אנג'ל. עד כמה שונים היו חיי עכשיו?
מאז שהכרתי אותו, חיי השתנו לבלי היכר.
אני חוזר אחורה לתקופה לפני שהכרתי אותו... לפני שהכרתי את עצמי [תתכוננו, זה יהיה חתיכת פוסט ארוך].
אני מדבר על התקופה התמימה של גיל 14. כן כן, כבר אז.
אותה תקופה בה הייתי מבולבל מאוד, מפוחד, חסר ביטחון, וכמובן... בודד.
הייתי נערה שחושבת על הומואים כל הזמן ועל הומוסקסואליות וכל דבר שקשור בה ולהגדיר את הנטייה המינית שלי באותה תקופה היה בלתי אפשרי.
ידעתי שסטרייטית בטוח לא הייתי. הרי סטרייטית היא נקבה בזהותה המינית שנמשכת לזכרים בנטייה המינית שלה.
זה בסיס מאוד חשוב, שני הדברים האלה. נטייה מינית וזהות מינית.
לא ידעתי איך להפריד בין השתיים.
זהות מינית, כיצד אני מגדיר את עצמי.
ונטייה מינית, למי אני נמשך.
ידעתי טוב מאוד שאני נמשך לגברים.
הייתה תקופה של השתעשעות במחשבה שאני גם נמשך לנשים, אחרי הכול זה רק טבעי.
אבל אני יודע שאני אוהב גברים, ואת זה אני לא יכול ולא רוצה לשנות.
ובגלל שבמציאות נולדתי נקבה, יהיה הגיוני לאדם הפשוט לחשוב שאני הטרוסקסואלית.
אבל לי זה לא היה ככה.
כי איך יכול להיות שבחורה הטרוסקסואלית מדמיינת את עצמה במצבים מיניים [כל הילדים לכסות את העיניים ולסתום את האוזניים ולשיר "לה לה לה" בקול גדול] אך ורק כבחור שנמצא עם בחורים אחרים?
זה נראה לכם הטרוסקסואלי?
לי זה ממש לא.
אז בהתחלה זה היה רק במצבים מיניים... ואחר כך זה התפתח לאיזה סוג של כמיהה סודית גם בחיי היומיום.
להיות בחור הומו.
אבל זה לא משהו שבאמת הוצאתי מעבר גבול של "פנטזיה מרוחקת בלתי אפשרית שכיף להשתעשע בה מפעם לפעם", כך שזה לא באמת נראה לי כאפשרות.
הכנסתי את עצמי באופן נוח ביותר להגדרה "פאג האג", בחורה שאוהבת הומואים.
זה היה נראה לי הגיוני. ומצאתי עוד אנשים כמוני, שגם אותם אף אחד לא מבין.
התחברנו.
הרגשתי שייך. נורמלי לשם שינוי.
הייתי מאושר.
לכן לא היה לי עוד צורך לחשוב על הכמיהה ההיא להיות בחור הומו, הרי אני לא טרנסקסואל... אני "פאג האג", את ההגדרה שלי מצאתי. נכון?
לא נכון.
תמיד ידעתי שיש בי יותר מזה... זה הרבה יותר מעבר ל"אהבת הומואים", או איך שלא תרצו לקרוא לזה... ידעתי שהקשר הזה שלי לקהילה הוא יותר עמוק מזה.
אבל למה שמישהו יקשיב לי? אני הרי סתם הפאג האג הזאתי שמרגישה את עצמה חלק מקהילה שהיא כלל לא שייכת לה.
למרות שמעולם לא חשבתי שזה נכון. תמיד חשבתי שתומכות בקהילה הן חלק חשוב ממנה לא פחות מהחברים שלה.
בכל אופן, ככה היה שנתתי להגדרה הזאת לרחף מעל ראשי לכמה זמן... ולא חשבתי על זה יותר מידי.
ואז מצאתי הגדרה נוספת, שמגדירה טוב יותר את מי שאני!
Girl-fag.
בחורה שרוצה להיות גבר הומו.
וזה הביא אותי לרמה חדשה של הבנה, של התפתחות אישית... שוב הייתי מאושר.
אבל עדיין לא העזתי...
לא העזתי לקחת את הצעד הזה קדימה כדי לממש את הרצון הזה. הרצון להיות גבר הומו. לא ידעתי אפילו איך לפרש אותו עדיין.
ואז זה קרה.
When HE came along.
הבן אדם הזה... הבן אדם המדהים הזה... שהיה בדיוק כמוני.
שידע בדיוק מה יביא לי את האושר הגדול ביותר, אפילו שאני עצמי לא ידעתי את זה.
הבן אדם הראשון שגרם לי להרגיש שיש מישהו שבאמת אכפת לו ממני... ממי שאני.
הבנו כבר מההתחלה שיש לנו קשר רוחני חזק.
היה *קליק* 
ועכשיו, כמעט 8 חודשים אחריי... אנחנו בני זוג.
בני זוג הומואים.
והוא מקבל אותי ואוהב אותי בדיוק כפי שאני.
ואני אוהב אותו ומקבל אותו בדיוק כפי שהוא.
ולפעמים אני עדיין צריך לנער את הראש כדי לחזור למציאות כי זה פשוט מרגיש כמו חלום כזה שמתגשם...
מעולם לא האמנתי שאמצא מישהו שיוכל לאפשר לי להיות מי שאני הרגשתי שאני בפנים...
עכשיו אני מרגיש הרבה יותר ביטחון בעצמי [למרות שהוא לא ישים לב לזה כי אני עדיין מתנהג כמו אידיוט לפעמים], אני אוהב את עצמי יותר, והכי חשוב... אני נותן לעצמי להיות ההומו שאני בפנים.
אני לא יודע לאן זה מוביל, או כיצד אקח את זה לשלב הבא... אנשים כבר החליטו בשבילי שאני אעשה ניתוח לשינוי מין, וזה ממש מעצבן אותי.
כל הכיף במערכת היחסים הזאת הוא שאני יכול לשנות את איך שאני נראה ואיך אני רוצה שיתפסו אותי באופן שמתאים לי.
ואני יודע... יודע... שאין סיכוי בחיים שהייתי עושה את זה אם לא הייתי מכיר אותו.
אני מניח שכנראה עדיין הייתי אותה פאג האג מטורללת עם משיכה בלתי מוסברת להומואים שלעולם לא תיהיה במערכת יחסים נורמלית ושיש לה חברות בדיוק כמוה.
אינני אומר שהפסקתי להיות פאג האג, כי זה לא נכון P: אני עדיין אוהב הומואים, כנראה יותר משהומואים אוהבים הומואים XD אולי זה קטע של גיל, ומתלהבים מהכול מן הסתם, ואולי זה סתם קטע כזה של מציאת אושר בדברים הקטנים. אבל אני לא חושב שזה אי פעם יעלם.
אני גם לא אומר שאשנה את המין שלי באופן כזה שכולל ניתוחים כדומה... פשוט כי אני יודע שיש מלא אפשרויות, ויש לי זמן לבחור מה שהכי מתאים לי. עד שאני אחליט, אני אצמד לתספורות שיער קצרות מאוד ושרירי ידיים שאני עובד על פיתוחם. ומה שיהיה, יהיה.
אני מוכן נפשית לצאת למסע הזה לגילוי עצמי כבר מגיל צעיר... וכל פעם אני מוצא פנייה מרגשת שלוקחת אותי למקומות שלא דמיינתי שאהיה בהם...
אני יכול רק לומר שאני לא יכול להיות מאושר יותר שעכשיו יש מישהו לצידי שמצטרף לנסיעה
ואי אפשר לסיים בלי קצת פוצי מוצי כי זה מרגיש כמו פוסט כבד כזה XD
אני פאקינג אוהב אותך, מלאך שלי... וכל כך מאושר שאתה בחיי 
ויש גם שיר! O:
הממ... מה אתם אומרים? לפרסם את הפוסט הזה גם בבלוג האישי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אנג'ל~
