היי, כאן הוא מעדכן... למרות שנמאס לי להיות "הוא" כמו איזה מאהב סודי, אז אני אשאר עם הכינוי הומואית תודה רבה XD
הפוסט הזה כבר פורסם בבלוג שלי אבל לא יכולתי שלא לפרסם אותו גם כאן.
סיפרתי לאחי הדוס שאני הומואית.
אוקיי, עצרו הכול. רוורס אחורה. נתחיל מההתחלה.
ביליתי זמן איכות עם אחי בביקורו האחרון והלכנו לאיזה גן שעשועים שלמרבה הנוחות, היה נטוש לחלוטין. עלינו על מתקנים.
והתחלנו לדבר. להתעדכן, אם תרצו. אחרי הכול, אנחנו לא כל כך בקשר.
ואז הגיע השאלה... השאלה שכל כך פחדתי ממנה, אבל ידעתי שהיא תבוא, והייתי הכי מוכן שבעולם אליה וגם רציתי שהאדמה תבלע אותי באותו הזמן.
"אז... יש לך חבר?"
מיד השפלתי מבט. אמרתי לעצמי "רגע, מה לעזאזל אני עושה?" והרמתי את המבט. המשכתי לשכנע את עצמי בראש שאני לא מתבייש במי שאני, ושאחרי הכול זה אח שלי והוא יקבל אותי בכל מצב.
נכון?
"אממ... כן, בערך... זה מסובך." גיליתי שזה הדבר הראשון שאני תמיד אומר. שזה מסובך.
ואני אומר את זה, בגלל שלומר שזה לא מסובך זה פשוט להתעלם לחלוטין מעובדות מסויימות וזה יהיה דבילי מצידי.
הוא כמובן דרש הסבר.
אוקיי, אח גדול. אבשר לך את זה באופן הכי פשוט שאוכל.
"זה קשר באינטרנט."
אחי ואני מדברים על קשרים באינטרנט במובן רחב יותר ולא אישי. ואז חוזרים לדבר עליי.
"נפגשתם כבר?"
נאנחתי. זה היה ממש לא נוח בשבילי. הרגשתי שאני פשוט משקר לו. כי מבחינתי לתת למישהו להניח הנחות בידיעה שהן לא נכונות ולא ליידע אותו שהוא טועה, זה כמו לשקר. לפחות נכון לאותה סיטואציה.
"עוד לא... שמע, זה קצת יותר מסובך מזה..." אני מנסה לחשוב על מילים בראש להמשיך את המשפט, ומזכיר לעצמי שוב לא להשפיל מבט. כי זה סימן לחולשה. ואני צריכ להיות חזק עכשיו.
"למה מסובך?" הוא שאל, רוצה לדעת למה אני פשוט לא אומר את זה וזהו.
אני לוקח נשימה עמוקה. "כי זה... אממ..." איך אני אסביר בצורה שהוא יבין? "הוא חבר שלי... ואני גם... חבר שלו..." אוקיי, נתחיל מהבסיס.
אחי לא הבין בכלל למה התכוונתי.
"אנחנו זוג הומואים, אח גדול." הבטתי בעיניו וקיבלתי בדיוק מה שציפיתי לראות - עוד בלבול. אין ברירה. צריך לומר את מה שצריך לומר.
"הוא פיזית בחורה... אבל הוא כמוני. ויש לנו קשר הומוסקסואלי..." מיד מיהרתי להבהיר: "אנחנו לא לסביות! כלומר, אנחנו מדברים אחד לשני בתור בחורים..." אני מנסה באופן נואש לגרום לו להבין.
אחי עדיין נראה מבולבל. והיה שם עוד משהו... מלבד בלבול... והייתי נותן הכול כדי לדעת מה הוא חשב באותו רגע.
ואז הוא פתח את פיו לדבר. "אז... רגע, את נמשכת לבנות?"
"לא."
"אבל החבר שלך, אמרת שזאת בחורה."
"פיזית, כן... אבל" תרים את המבט שלך, לעזאזל!
"רגע, היא טרנסקסואלית?"
או, לא ציינתי? אחי בקיע יחסית בנושא. אבל רק יחסית.
"לא, וגם אני לא. אני אסביר לך..." ואז הסברתי לו למעשה שאני בחורה אבל באותו זמן אני גם בחור הומו ואחד לא מתקיים בלי האחר, מה שיוצר את זהותי כ"הומואית".
"אז... החבר שלך הוא גם הומואית?" היה מוזר לשמוע את אחי אומר את המילים האלה.
"אממ, כן... נו, הוא כמוני. ואנחנו זוג הומואים. לא לסביות. בחורים, והומואים." אוקיי, קח נשימה עמוקה הומואית... ותקווה שהוא יבין. ולאחר שהוא יבין... תקווה שהוא ימשיך לאהוב אותך. נו זאת יציאה מהארון, יש לי כל זכות שבעולם להיות דרמה קווין.
אחי לקח נשימה עמוקה. "וואו..." הוא חייך אליי. "טוב, לא בכל יום אחותך הקטנה יוצאת מהארון בפנייך ומספרת לך שהיא הומו..." הוא צחק.
הרגשתי הקלה עצומה. כנראה יותר בגלל ששמחתי שהוא הבין את הקונצפט הכללי של "אני הומו" מהר יותר משחשבתי. אחי הגדול חכם D:
ביקשתי ממנו לא לספר לאבא. אני לא בטוח למה... כלומר, אבא שלי לא יודע שיש לי חבר. בטח לא באופן כזה. ואני מניח שאני אחכה עם זה... אני צריך לספר לו, אני יודע. אעשה זאת. ברגע הנכון. מתישהו...
"אני לא אספר לו... אני לא בטוח אפילו מה אני אספר לו, אני לא כל כך מבין בעצמי..."
ירדנו מהמתקנים והתיישבנו על ספסל בפארק. זאת לא שיחה שמנהלים על מתקן שעשועים.
"תראי..." ידעתי איכשהו שהחלק הטוב של השיחה נגמר, ועכשיו מגיע החלק שאמור לצבוט לי את הלב באופן לא נעים ושאני צריך לקבל זאת בהבנה וסובלנות תוך התחשבות באחי. אבל זה עדיין לא נעים.
הוא התחיל להסביר לי את "הסיבות" ללמה הוא חושב שאני כזה [בעיקר בגלל הגירושים הרבים במשפחתי, אבל הוא גם הזכיר את הכי גאים שיש].
הוא המשיך בלהסביר לי את הדרך ה"נכונה" לחיות [דוס שמסביר לי על החיים באיכ"ס ועל כמה הם מושלמים כשיש בעל, אישה, ילדים וכלב - סטרייטים.]
ואז הוא אמר לי שהוא לא יכול לשקר לי, והאמת היא שהוא טיפה נסער.
מאוד נסער אפילו.
באותו רגע הרגשתי את הצביטה בלב הופכת למכונת מחטים וסיכות. לא נעים.
"אבל... אני רק רוצה שתדעי שבסופו של דבר אני רק רוצה שתהיי מאושרת. ושאני אוהב אותך כי את אחותי וכי את אדם מדהים... ונכון שאני כמובן הכי ארצה לראות אותך בתור בחורה דתייה, נשואה, עם ילדים, משפחה מאושרת [כן אחי, תמשיך לחלום], אבל... *מושך בכתפיו* זה כבר משהו שאת תעשי. ואני באמת רוצה שרק תהיי מאושרת!"
אני כמעט בכיתי. כמעט.
חיבקתי אותו, פשוט כי זה נראה הדבר הכי נכון לעשות. התחבקנו הרבה זמן.
ואז אחרי החיבוק הוא אמר "זה לא הופך אותי להומו או משהו, נכון? XD" וצחקנו.
אחרי זה דיברנו עוד קצת, בעיקר על כל הקטע של "דרך נכונה לחיות", דבר שהוביל לשיחות על הומוסקסואליות ואחי הבהיר לי את דעתו ["זאת מחלה, זה כמו התמכרות לסמים"] ואז הרגשתי שאם השיחה תמשיך אני אאבד את ההרגשה הטובה בערך שהייתה לי.
וחזרנו הביתה.
ביום למחרת אחי היה צריך לעזוב, אבל הספקנו לאכול ארוחת בוקר עם אישתו והילד שלו ואבא שלי. אני לא יודע אם הוא סיפר לה. אבל זה כמו שהוא אמר, קשה לספר משהו שלא ממש מבינים בעצמכם.
לאחר ארוחת הבוקר, אחי לקח אותי לשיחה בארבע עיניים.
"תראי, אני... חשבתי על השיחה שלנו. אבל ממש חשבתי, אני לא הצלחתי להירדם אתמול בלילה..." הוא התוודה בפניי. אני מבין.
"והבנתי משהו." או? מה הבנת אחי הגדול?
"הבנתי שזה לא משנה עם מי את, את פשוט עושה מה שעושה אותך מאושרת ואני חושב שיש לך אישיות ממש מדהימה ומיוחדת. את אדם טוב, ואני יכול לראות שאת באמת שמחה, ופשוט חשבתי על זה אתמול... שאני פשוט מעריץ אותך. אני מעריץ אותך כל כך, ואני אוהב אותך, וש..." באותו רגע נתתי לו חיבוק והוא חיבק אותי בחזרה.
ואז אבא שלי הגיע באותו רגע רגשני ודביק ואחי ואני חייכנו אליו ואז חיבקנו אותו והוא לא הבין מה לעזאזל נפל עלינו פתאום XD
ואז אחי ביקש שנשמור על קשר ו... זהו. הוא עזב.
וזאת הייתה היציאה מהארון שלי 
ורק בגלל שזה שיר חמוד ואנג'ל ביקש יפה:
אהההה אני אוהב אותו כל כךךך XDDD
...את אנג'ל, לא את השיר XD טוב גם את השיר, אבל לא כמו שאני אוהב את אנג'ל! XD אה... מישהו קורה לי? *מסתלק*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אנג'ל~
