עיניים שחורות

זואי יצאה מהמעלית לחדר הלבן. הפרופסור שבדיוק עבד על רובה חדש בצבע סגול ככה, הסתובב.

"זואי את לא סיפרת לי עדיין איפה מצאת את המטה." אמר הפרופסור תוך כדי המשך עבודתו על הרובה.

עבר כל כך הרבה זמן מאז, מאז שברחה מהמטה כשמצאה אותו ומאז שהתנגשה באדם, הרי זה היה באותו יום.

"הוא מחוץ לעיר" אמרה זואי בצורה קרירה.

"אני מבין" אמר הפרופסור.

"מה אתה מתכנן?" שאלה זואי , משהו כאן לא נראה לה.

"אל תדאגי זואי, אני לא מתכנן כלום עדיין, אני רוצה כרגע להתמקד בדברים אחרים" מלמל.

"אני משוחררת?" שאלה זואי בחוסר סבלנות

חושך מוחלט , נקודת אור קטנה. הנקודה סנוורה את עיניה של נורה שישבה, ולכן אוטומטית נורה שמה את ידה על המצח. נקודת האור נעלמה,חושך מוחלט שוב.נורה יכלה לשמוע את נשימותיה אבל היא לא חשבה לא על החושך, ולא על איפה היא או מה היא עושה כאן, אלא על כריס. היא שנאה את האובססיה הזאת אליו, על התלותיות הזאת בו.

"זה כואב נכון?" שמעה קול מאחוריה, אבל לא הסתובבה. היא ראתה נערה מתיישבת לידה . היא העבירה מבט על הנערה, הנערה הייתה מדהימה ביופייה, בלונדינית עם חומות, איזה שילוב יותר מדהים מזה? "כריס הוא לא בשבילך.." המשיכה הנערה להגיד , למרות שנורה שתקה. " אבל בכל זאת את רוצה אותו, נכון? טוב אל תדאגי , אני יכולה לעזור לך את רק צריכה לעזור לי והכל יהיה בסדר" המשיכה הנערה לדבר בלחישה.

"מי את?" שאלה נורה מסוקרנת ומהופנטת.

"אני..?" אמרה הנערה וסובבה את עיניה שלפתע הפחידו את נורה.

מצמוץ אחד ומול נורה ישבה מישהי אחרת והיצור הזה, מה שהיא הייתה , היה לא אנושי. עיניים אדומות-חומות , ניבים,2 קרניים מהראש, ציפורניים  ארוכות וחדות בידיים והרגליים, וזוג חום כהה של כנפיים.

נורה שמה לב ללשונה המפוצלת ל-2.  היא החלה להתרחק מהנערה ,בהתחלה בישיבה, ומייד אחר כך קמה והחלה לרוץ, בכל כוחה היא לא ידעה לאן רצה, וזה לא שינה לה, העיקר לרוץ . הדבר שתמיד שחרר אותה, מכל המחשבות, מכל הבעיות. היא נתקלה במפלצת   שהפילה אותה.

"לא תוכלי לברוח " חייכה המפלצת  ברשעות וחשפה את לשונה מפוצלת ל-2.

נורה התעוררה  בצרחה.

"זה רק חלום, זה רק חלום" מלמלה לעצמה.

זואי מצאה את עצמה יושבת עם אדם בבית ספר, השיעור הראשון במערכת שלה ושל אדם להיום היה ספרות, המורה ברברה משהו על שייקספיר, לא משהו שזואי לא ידעה.

המורה לספרות הייתה צעירה, כבת 30  ולבושה היה מוקפד נורא. שערה היה פזור ומשקפיה עמדו על קצה אפה המחודד.זואי שלחה מבט זהיר לעבר אדם, הוא נראה משעומם לא פחות ממנה.

"כן זה כאן.." שמעו קול מבחוץ . הדלת נפתחה בחבטה , ובדלת עמד נער  גבוה בעל שיער חום ועיניים ירוקות. "שלום" חייך הנער למורה ניגש, והגיש לה את הפתק.

 כריס התיישב בקצה השני של הכיתה, ומייד תפס איפה זואי יושבת, היה קשה להתעלם ממנה יופייה היה משגע, אבל לא כמו של נורה.

צ'ארלי  בדק שאדם לא עוקב אחריו, רק ליתר בטחון. ודפק בדלת, האישה שעמדה בפתח חייכה חיוך חם.

"שלום, אני מצטער שחזרתי מאוחר מדי מהעבודה, איך בתי? רבקה?" אמר וחייך חיוך מרושע שהאישה לקחה אותו כחיוך אוהב כלפי בתו.

נורה נכנסה לדירתה ובשנייה שטרקה את הדלת הרשתה לעצמה להתפרק. היא חלצה את נעליה במהירות זורקת אותם לארון נעליים. נורה החלה להתקדם יחפה לכיוון המטבח על פרקט העץ שהתקינה אמא. אמא של נורה שהתה בביתם מעט מאד, נורה לא ידעה מה קרה לאביה אבל ידעה שאמא עבדה מאד קשה. נורה פתחה את המקרר והוציאה סלט שהיה שם. כמה איחלה לעצמה ברגעים אלה שאמה שלא הייתה חולת בריאות. נורה שנאה את עצמה על כך שנתנה לכריס לשחק בה, היא שנאה עוד יותר את העובדה שלמרות זרק אותה בצורה משפילה ביותר היא לא יכלה לשנוא אותו, היא לא הייתה מסוגלת. משהו בעניו של כריס אמרו לה שזה לטובתה, או אולי דמיינה את זה כדי להצדיק אותו? היא נאנחה נשענת על השיש במטבח."אין טעם לשקוע בזה" מלמלה לעצמה מנגבת דמעות מלוחות שזרמו במהירות על פניה העדינות.

"טישו?" שמעה לפתע קול וראתה יד מושיטה לה טישו. היא הסתכלה בבהלה על היד משפשפת את עיניה לראות שלא דמיינה. היד שראתה היד הכי מפלצתית שראתה בחייה, בפחד רב הרימה את עיניה  לעבר היצור שלו הייתה שייכת היד ועיניה נפערו בפחד, אך לפני שהספיקה להשמיע צרחה היד הונחה בגסות על פניה העדינות של נורה והשתיקו אותם. "ניסתי בטוב, לא?" שמעה את היצור אומר, ואלו היו  המילים האחרונות ששמעה לפני שהראיה שלה היטשטשה והכל השחיר.

"את חושבת שזה יעבוד?" שאל אדם ומבט מודאג בעיניו.

" אני מקווה , אני חושבת שכן, שהוא לא יצפה לזה" הגיבה זואי ברצינות לדבריו.

"זואי אני ממש חייב לך , איך אני יוכל להודות לך?" אמר אדם מחייך את חיוכו הכובש.

"מממ... יש לי כמה רעיונות" אמרה זואי מחייכת בשובבות וכשפעימות ליבה  מתגברות כל שנייה קירבה את אדם אליה לנשיקה סוערת.  

"טוב אני חייבת כבר ללכת, זה ייראה חשוד מדי שאני אצלך הרבה זמן" אמרה זואי מתנתק ממנו ומהמתיקות המופלאה של נשיקתם. זואי התרוממה והחלה להתקדם לכיוון הדלת אך לפני שבכלל הספיקה לגעת בה הרגישה את ידיו החמות של אדם על מותניה ואת קולו הנעים כל כך לוחש לאוזניה

" אולי לא תלכי?"  היא יכלה לשמוע חיוך של ניצחון נפרש על שפתיו של אדם למרות שעוד לא אמרה מילה. זואי הסתובבה נישקה את אדם נשיקה עדינה על שפתיו ולחשה בחזרה " אני חייבת". היא השתחררה מחיבוקו  הנעים פתחה את הדלת וטרקה אותה.  אדם יכול היה להריח אותה מתרחקת .

 " מה אתה עושה פה? " שאל לפתע כשחיוך ערמומי מתפרש על שפתיו.  הוא הסתובב וראה את צ'ארלי נשען על הקיר. " ממש שיחקת אותה ,הא?" אמר צ'ארלי ועיניו הכחולות בהקו ברוע  " אנחנו היינו אמורים להיפגש לא הפעם " אמר אדם מנסה לציין עובדה." להזכירך אדם " התחיל צ'ארלי את המשפט כשהוא עדיין נשען על הקיר, והמשיך אותו שנייה אחרי זה כשהוא כבר מאחורי אדם " אני זה שקובע מתי, איפה ,ומה אתה עושה, כי כרגע איך לומר? אתה חסר אונים."אמר וחייך  בחיוך רע של ניצחון.

 " היא בלעה את הפיתיון?"שאל צ'ארלי  כשהוא מתהלך לשם ולפה כאילו הוא משחק בהצגה שבה הדמות אמורה להיראות לחוצה.  " כן" ענה אדם בפשטות. "זה כל מה שרציתי לדעת" אמר צ'ארלי ושנייה לפני שנעלם כמו שהופיע אמר משפט סיום שהזכיר לאדם בדיוק עם מי הוא מתמודד " אל תשכח שאתה משחק בחיי אדם "  

"נורה, זו לא את, זה אני" אמר וחייך את חיוכו העצוב. הוא ראה את הדמעות עולות במהירות בעיניה.

"אני מצטער" הוא אמר, לא שחשב שהמילים האלו  יעזרו לה אבל הוא באמת התכוון לזה. עיניו הירוקות של כריס הראו זאת. הוא לא היה יכול לסכן אותה, לא אותה,בטח שלא בגללו.נורה נאנחה אנחה עמוקה ובקרירות ככל שיכלה אמרה " ביי כריס" ויצאה מהחדר.  לפחות זה נגמר חשב לעצמו. הוא עדיין כעס על עצמו שהוא חייב לעזור לאחיו, אחיו האנוכי, שניתק איתו קשר, הכל בגללו בכל מקרה. כריס ידע שאין לו ברירה, שאם לא יעזור לאחיו יחוסלו שניהם. כריס גם ידע שאם הם יגלו שהיה לו איזשהו מגע עם נורה ,תחוסל גם היא. עצם המחשבה צמררה אותו ולכן העדיף שלא לחשוב עליה כלל.הוא חייג את המספר במהירות , מהקו השני שמע קול קריר עונה "מה לקח לך כל כך הרבה? הזמן מתקתק, תחכה לי בבניין הגדול ליד המשרדים של השחקנים " כריס ניתק את השיחה במהירות ,הוא ניסה להרגיע את עצמו. זה ישתלם לו בסוף ,הוא ידע את זה. הוא לא ידע איזה טעויות מטומטמת עשה אחיו הגדול ג'יימס בחייו הוא רק ידע איזה השלכות היו לטעויות אלה. כריס הבין שני דברים שג'יימס עשה משהו ממש חמור כי הנקמות שאותו היצור רוצה  הן מאד קיצוניות והדבר השני שידע זה שאותו יצור היה לא אנושי, מה שלא תרם למצבו של כריס או למצבו של ג'יימס. כריס היה נער גבוה עם שיער חום ועיניים ירוקות, הוא בהחלט היה יכול להשיג כל מי שרצה, והוא בהחלט היה יכול להיות פופולארי, אבל כריס לא נמשך לחברה במיוחד, הוא אהב להתבודד. הוא אהב את השעות של המחשבות הנודדות, הוא אהב לקוות אך כריס היה בן אדם ריאלי. כריס ידע שברגע נתון יכול לפעול רק מראשו לא משנה מה ליבו אומר לו.

 הוא התקדם במהירות ברחובות  העיר וכעבור חצי שעה ראה את המגדל שעליו דיבר אחיו. הוא עמד שם לכמה שניות מסתכל על המגדל , כשלפתע צלצל הפלאפון שלו הוא ענה בלי להסתכל על הצג, לא היה טעם המספר היה שונה כל פעם  " מה אתה מתבטל? תמיד היית עצלן. כנס כבר." גער בו אחיו הבכור.

כריס סקר במהירות את הסביבה, אבל לא ראה שום מצלמות אבטחה. הוא נכנס לבניין כבר בפתח ראה את אחיו נשען על אחד הקירות. 7 שנים שלא ראה את אחיו והשינוי היחיד ששם לב אצלו היו מעט הקמטים שהתחילו לצמוח ספק מזקנה ספק מהלחץ שבו היה נתון. "שלום כריס, תעקוב אחריי במהירות" אמר בקולו הקריר, הרשמי.

ג'יימס סקר את השטח פה ושם מספר פעמים לפני שנכנס למעלית וחיכה שכריס יכנס עמו.כריס עמד והביט בספק בג'יימס " אתה על סמים או משהו?" שאל כריס בטון ציני "כנס כבר" צעק ג'יימס בעצבים על פניו היה ניתן ראות קמטים כעת." קח כדור הרגעה" אמר כריס משך בכתפיו ונכנס למעלית מחייך לעצמו. ג'יימס לחץ שלוש פעמים על הספרה 1. מייד המעלית ירדה למעבדתו של ג'יימס. הבעתו של כריס העלתה חיוך קל על שפתיו של ג'יימס, הרי בכל זאת כריס לא היה מודע לכל זה.

"צא מהמעלית" אמר ג'יימס בשקט כשהבחין שכריס עדיין עומד במעלית עם פיו פעור.

כריס יצא מהמעלית מנסה לסגור את פיו אך ללא הצלחה. דלתות המעלית נסגרו בחוזקה מה שהקפיץ מעט את כריס.

"דבר לעניין" התעשת כריס וחזר לעצמו " מה אני צריך לעשות?"

"תפוס" אמר ג'יימס זורק לכיוון כריס אקדח קטן . כריס תפס את האקדח בקלות וסובב אותו על אצבעו.

"זה לא אקדח רגיל, זה במיוחד בשביל אלה שהרגו את אבא ואמא "אמר ג'יימס בשקט, כאילו מנסה לשמור דקה דומייה לזכרם.

"רק עליהם הוא ישפיע " אמר כעבור כמה שניות בלבד. "ממממ.... מעניין" מלמל לעצמו כריס בוחן את האקדח."איך..?"התחיל כריס אבל אחיו קטע אותו. "תפוס את זה" אמר וזרק לו קופסה קטנה שחורה ומלבנית. כריס תפס אותה בלי בעיה. "הבנתי, ככה אני הולך לזהות אם זה הם, רק איך זה עובד?"

שאל כריס מסתקרן במכשירים המתקדמים שנתן לו אחיו. "זה רוטט כשיש לידך טונגווים במרחק של עד קילומטר, אתה יכול לכוון יש לך שם  גלגל קטן ומספרים" אמר ג'יימס במהירות כאילו קרא מתוך חוברת הוראות.

"למה אתה עושה את זה?" שאל כריס .

"אתה קשר הדם האחרון שנשאר לי" אמר ג'יימס.

"לא, למה אתה באמת עושה את זה?מה המשימה שלי, חוץ מלהגן על עצמי? "שאל כריס מתחנן לעצמו שג'יימס ידלג על הצגת האח הדואג , למרות שידע שהצד הזה באמת קיים בו,או לפחות היה לדעתו של כריס.

"אני רוצה שתפקח על מישהי בשם זואי, ללא ידיעתה כמובן, אני דואג לה מעט" אמר ג'יימס חושף את סיבתו האמיתית. למרות שכריס היה מתבודד זה עדיין הכאיב לו מעט הדאגה הזאת של אחיו לזואי. הוא היה רוצה שאחיו ידאג ככה גם לו.

"יטופל" מלמל כריס ויצא מהמעלית.

"כריס?" אמר ג'יימס לפתע "תחשוב מהר" אמר וחיוך נמרח מעט על שפתיו של ג'יימס. כריס הסתובב ותפס את צרור המפתחות שהיו שם. מפתח למכונית חדשה טויוטה ומפתח לדירה. לפני שכריס הספיק לומר משהו  ג'יימס שוב קטע אותו באמירת הכתובת ואחרי כן הוסיף " אין בעד מה" בקולו הרגיל.

כריס רק חייך ופנה למעלית, שנפתחה בחבטה, נכנס אליה וחיכה שהדלתות יסגרו שוב.  עכשיו הייתה לו הרבה עבודה.

מוזמנים להגיב(: