לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם


בלוג מחקר שנמצא בישראבלוג מ-2004 והוקם לצורך הדוקטורט של כרמל וייסמן. כרמל כבר דוקטור (ולא רק "דוקטור בלוג") מספטמבר 2010 אך ממשיכה לעדכן מדי פעם אודות מחקריה על בלוגים, פקצות ותופעות שהחלו בישראבלוג.
Avatarכינוי:  כרמל וייסמן

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2009

בלוגרים כמנהיגי דעה


לאחר עשרות שנים של חקר השפעת אמצעי התקשורת והאפקט שלהם על דעת קהל אנחנו עדיין לא מתקרבים לגלות איך זה קורה, כיצד השפעה עובדת. פעם האמינו שאנשים מחקים מה שהם רואים בטלביזיה, מחקים אלימות או הולכים ומצביעים למי שהאיש הקטן בטלביזיה אומר להם. היום אנחנו יודעים שזה קצת יותר מורכב אבל לא ברור ממה, אנחנו יכולים רק לספור ולראות ששיעורי הצבעה עולים או יורדים אבל אנחנו לא יודעים מה גורם לאדם לשנות דעה אם בכלל. בשנות החמישים אליהוא כ"ץ המשיג את מודל הזרימה הדו שלבית וטען שאנשים בסביבתנו הקרובה שאנו מכירים אישית וסומכים על דעתם מתווכים עבורנו את תכני אמצעי התקשורת, מפרשים ועוזרים לנו לגבש דעה על בסיס זה והוא כינה אותם "מנהיגי דעה".


כשהתחילו לדבר על השפעה של בלוגרים זה נהיה קצת יותר מבלבל, כי חלק מהמחקר על בלוגים מנסה לבדוק עד כמה בלוגרים עובדים כמו עיתונאים ואולי גם משפיעים על קוראיהם בצורה דומה להשפעתו של עיתונאי באמצעי תקשורת ממוסד, ואילו חלק אחר של המחקרים בודקים דווקא כיצד בלוגים עובדים כתנועה חברתית באמצעות מודלים של פעולה קולקטיבית ואקטיביזם.

לשם הבנת העניין השתמשתי בהתנסות האתנוגראפית האישית שלי עם קבוצת הבלוגרים שתמכו בדב חנין ועיר לכולנו בבחירות לעיריית ת"א בנובמבר 2008 ומיד אחר כך חלק מאותה קבוצת בלוגרים תמכה בתנועה הירוקה מימד לבחירות הארציות בפברואר 2009. המקרים הללו סיפקו תנאי מעבדה מצוינים שכן הם התרחשו בזה אחר זה תוך זמן קצר, עירבו פחות או יותר את אותה קבוצה של בלוגרים והיה גם קשר בין הפעילים של עיר לכולנו לבין פעילי התנועה הירוקה מימד. בשני המקרים אפשר היה לבודד בבירור את השפעה הבלוגרים מהשפעת אמצעי התקשורת שכן הנרטיבים שלהם היו מאד שונים:

במקרה של דב חנין התקשורת עסקה בעיקר בדה לגיטימציה שלו על רקע אי ציונות בעוד שהבלוגוספירה התאמצה להדגיש את הישגי החקיקה שלו ואת החזון שלו לתל אביב. כשדב חנין הודיע על כוונתו לרוץ לראשות העירייה סקר מהיר הראה שרק   8% מהתל אביבים התכוונו לבחור בו. אותם 34 אחוז שנתנו לו את קולם לבסוף, עשו זאת אפוא כתוצאה מחשיפה לשילוב ייחודי של עבודת אינטרנט ועבודת שטח.

במקרה של התנועה הירוקה מימד התקשורת התייחסה לתנועה כאל חיבור הזוי שאין לו סיכוי להתקרב לכנסת, מבלבל את הבוחרים עם "הירוקים" ואפילו לא טרחו למדוד אותם בסקרים, בעוד שהבלוגרים הדגישו שוב את החזון הפרקטי של פעילי החברה האזרחית, את התקווה של פוליטיקה נקייה ואת הפידבקים והסקרים שהראו כי ייתכן שהתנועה תהיה הפתעת הבחירות. התנועה אכן לא עברה את אחוז החסימה ויש פה מאה משתנים מתערבים אחרים, אבל עדיין הייתה התנועה הקרובה ביותר לאחוז החסימה כשהיא מותירה מאחור תנועות ותיקות שאינן נכנסות לכנסת באופן מסורתי ואת הנס הזה שהתרחש בארבעה חודשים בלבד היא חייבת לאותו שילוב ייחודי של פעילות שטח עם פעילות אינטרנטית.

אז ההשפעה ניכרת במספרים ואנחנו יודעים שאפשר לשייך אותה רק לאינטרנט ולשטח ולא לתקשורת ההמונים שהלכה על נרטיב אחר/התעלמה, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה בלוגר עושה שזה קורה? מהו התהליך של השפעה, אילו פרקטיקות מעורבות בו? זו השאלה ששאלתי את עצמי כשניתחתי את הפעילות שלנו ודיברתי עם הצדדים המעורבים. מצאתי בפעילות הבלוגרים פרקטיקות מעולמות העיתונות והתעמולה כמו גם פרקטיקות של אקטיביסטים ופעילים פוליטיים, ומה שריתק אותי במיוחד היו הממדים שבהם בלוגרים הולכים על טכניקות של השפעה אישית. הם לא תמיד מנסים להשפיע באמצעות סיקור עיתונאי, אלא פעמים רבות פונים לקהל שלהם ברטוריקה של שכנוע אישי וברשימת התפוצה הפנימית מהרהרים במספר הקולות שכל אחד מהם הביא כהישג המרכזי. בלוגרים נמצאים אפוא על התפר שבין עיתונאים לפעילים חברתיים, עושים שימוש בפרקטיקות משני צידי המתרס ואולי אפשר להגדיר אותם כפעילי-סלבריטי שכאלה, פעילים שיש להם ניראות ציבורית וזה שווה קצת יותר מפעיל מתנדב יחיד, זה פעיל שיכול לסחוף אחרים ולכן הוא מייצג קבוצת קולות ולא רק את עצמו - כך בעיני עצמו וכך בעיני הפוליטיקאים שמגייסים את תמיכתו.

המושג מנהיג דעה עלה. שוקי גלילי, ארכיטקט קמפיין התנועה הירוקה מימד ברשת, אפילו כתב בבלוגו ש"בלוגרים הם מאמצים מוקדמים של דעת קהל", והשתמש בטרמינולוגיה מתוך מודל של הפצת חידושים המתייחס בדרך כלל לשכבת מנהיגי הדעה כמאמצים מוקדמים שמשפיעים על אחרים וגורמים להתפשטות של רעיון. עד כאן הכול נשמע הגיוני, פרט לעובדה שמנהיגי דעה חייבים להיות אנשים שאתה מכיר אישית, מהסביבה החברתית שלך. כך לפחות לפי כ"ץ, על בסיס ההנחה שצורת ההשפעה של תקשורת שונה מאד מצורת השפעה אישית. עיתונאי לא יכול להיות מנהיג דעה, סלבריטי לא יכול להיות מנהיג דעה ועל אותו משקל בלוגר לא יכול להיות מנהיג דעה, כי כל הרעיון זה שאתה סומך על מי שאתה מכיר.

אז כאן אני נכנסת ומציעה שאולי בעידן שלנו שבו הגבולות בין תקשורת בינאישית לתקשורת המונים מיטשטשים ותפיסת המרחב משתנה, גם המובן של היכרות אישית משתנה. היכולת לנהל שיחה אישית עם סלבריטאי בטוויטר, או להיחשף לפרטים מחיי היומיום, לדעות האישיות ולתסכולים של פוליטיקאי בבלוג שלו, יוצרת תחושה של קרבה ואותנטיות שאנו מתייחסים אליה בצורה דומה להיכרות אישית. וכך אדם שאיננו מכירים אישית הופך למנהיג הדעה שלנו בנושאים מסוימים, כי אנחנו חשופים להיבטים רבים של חייו ויש בו משהו אמיתי עבורנו, כי הוא מתקשר איתנו ברמה אישית ברשת וכי אנו קוראים ומאמינים שהתשוקה שלו לנושא והעניין שלו בו אמיתי. אז זה בכלל לא משנה אם הוא עיתונאי, בלוגר, או עמית לעבודה, משתנים אחרים כיום הופכים אותו למנהיג דעה והם קשורים לאמון ולאותנטיות נתפסת, לתחושת קרבה/הזדהות וניהול מוניטין וכדומה. ואם אפשר לדבר על קהילה וירטואלית אז בהחלט אפשר לדבר גם על מנהיג דעה ברשת.


ואולי זוהי הצורה שגם התקשורת משפיעה: כשעיתונאים מסוימים הנתפסים כאמינים ואידיאליסטים שדואגים לטובת הציבור ומשתמשים בקולם האישי בכתיבתם/הופעתם, הם משמשים כמנהיגי דעה ואנשים מרגישים אליהם הערכה וקרבה אישית. אולי הכול תמיד היה במונחים של השפעה אישית וקל יותר לראות את זה רק בתקופה שהגבולות מיטשטשים ממילא, שהעיתונאי הופך פוליטיקאי פופולארי מרוב שסמכנו עליו לפעול באמת בנושאים עליהם דיווח. לעומת זאת, היכרות פיזית אינה עוד קריטריון מספק בעידן של מסחור המרחב הציבורי והמרחבים הבינאישיים. גם לחברים הידענים שלך יש אינטרסים, הם מתוגמלים על ידי גופים שונים ולפעמים מועסקים בדיוק בגלל שהם נחשבים למנהיגי דעה, כמרכז חברתי שמסרסר את חבריו באיזה שהוא מודל של שיווק רשתי/רשת חברתית. גם ברמה האישית כיום זה נורא חשוב לנו שהמלצות של חברים יבואו ממקום אמיתי ולא בגלל שהם ירוויחו מזה משהו. מהמקום המעניין הזה מגיעה גם הציפייה מבלוגרים להמליץ על מוצרים באופן אותנטי ולא כי קיבלו אותם במתנה מאיזו חברה מסחרית.

אם נסכם, אני מציעה להגדיר אחרת את מנהיג הדעה. לא משנה אם אנחנו מכירים אותו או לא אלא אם אנחנו תופסים אותו כבעל תשוקה אותנטית לדבר או לא. וזה המשתנה שמייחד גם בלוגרים מעיתונאים ופעילי מפלגות שנתפסים כבעלי אינטרסים ממסדיים מובנים ומוכוונים. סוד ההשפעה של בלוגרים הוא התשוקה האותנטית הבוערת בעצמותיהם ואם אנחנו מעריכים אותם אנחנו נקשיב להם כי הם עומדים מאחורי דבריהם לחלוטין. ובעולם של כל כך הרבה זיוף, משחקים, שוחד, קומבינות ומסכות, אותנטיות נתפסת ופעולה המונעת מתשוקה ותחושת אמת אישית בלבד, מזוהה ומוערכת ואולי אף משפיעה יותר מכל דבר אחר.


כשאין לאדם זמן וחשק ללמוד את כל העובדות, הוא יטה להאמין לבחור כמו לרמן שהיה בישיבות עירייה וניתח את המתרחש מאחורי הקלעים ולמדנו מקריאה בבלוגו שהוא אדם שבאמת אכפת לו ולכן הוא משקיע בכך מזמנו הפרטי ללא תמורה, ואולי גם אנחנו נסמוך על כך ונלך להצביע לדב חנין מתוך בטחון בכך שזה טוב לתל אביב, כי לרמן בדק זאת עבורנו ממקום נטול אינטרסים. ולרמן נתפס כאמיתי, נתפס כאדם כמוני, בניגוד לעיתונאי המונע אולי מאינטרס כלשהו ולא תמיד מורשה לפרסם את פרטי הפרטים של האמת. אז כיום לא חשוב שבאמת נכיר את האדם הזה אלא רק שנתפוס אותו כאדם כמונו והוא יזכה באמוננו.

והנה ההרצאה שנתתי על כך באנגלית בכנס איגוד חוקרי האינטרנט הבינלאומי במילווקי בשבוע שעבר. לא רואים את מצגת השקופיות שלי אבל אפשר להבין את העיקרון.

אני רוצה לבדוק את הנושא הזה של מנהיגי דעה יותר לעומק ולכן ניסיתי לשאול אתכם על כך. לראייה, היחיד שהתחשק לו לענות על השאלות הללו אכן ציין אנשים שהוא לא מכיר ועדיין סומך עליהם משום מה, כמנהיגי דעה.


נכתב על ידי כרמל וייסמן , 23/10/2009 12:41   בקטגוריות בלוגינג כפעולה חברתית, בלוג כקהילה, בלוגינג כמדיה  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כרמל ב-26/10/2009 22:49



67,005
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , ביקורת בלוגים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכרמל וייסמן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כרמל וייסמן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)