הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

1.6 - אני מרצה ביום עיון על בלוגים על קונספט הקהילה בבלוגים

14.6 - אני מרצה בכנס "שפה וחברה" על עגת הפקצות

1.7 - אני אמורה להגיש שני מאמרים על עגת הפקצות, בעיברית ל"פנים" ובאנגלית ל"reconstructions"

31.7 - דדליין אחרון בהחלט להגשת הצעת המחקר שלי, וגם יום הולדתי ה-33...הכל קרוב. קרוב מדי.

שלום לכם. המון זמן לא עדכנתי, חלק מהזמן הזה טיילתי באתיופיה המדהימה ושמחתי לנקות ראש וללקות בשכחה עמוקה, בידיעה של"וז צפוף מאד ממתין לי בשובי... 

כמו שכבר הספקנו להיווכח ישרא היא כר לאינספור נושאים וחומר ל-70 דוקטורטים. מלכתחילה לא התכוונתי לעסוק בכל ההיבטים שהעלתי כאן וחשבתי ללכת על איזו בחינה של רעיון הקהילה מול מודל הקהילה שבלוגים מציעים, אבל גם זה כנראה אמורפי וכללי מדי וגרם לי להסתבכות בכתיבה ועיכוב רב. נראה שאי אפשר לקחת את כל ישרא כקורפוס וצריך לבחור בתוכה זרמים. כרגע אני רואה בדיוק שני כיווני התמקדות רלוונטיים שמעניינים אותי:

1. בלוגרים רפלקסיביים - בלוגרים שכותבים על חווית הבלוגינג. לחקור רק אנשים כמו סבסטיאן, קלמן וכו' ולנסות להבין מה זה בלוגינג לפי המשמעויות שבלוגרים נותנים לזה.

2. פקצות, שכבר דיברנו בהן.

הצרה היא שאני לא רואה איך שני הזרמים הללו משתלבים בדוקטורט אחד, הם מושכים לכיוונים שונים לגמרי. הבלוגרים שכותבים על בלוגינג מעניינים אותי הרבה יותר, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להסתבך עם דוקטורט כל כך פוסט מודרני כרגע, זה גם לא התחום של המנחה שלי. לפיכך, התכתבנו רבות והלכנו על אופציה 2. בעברית יפה נקרא לקורפוס הזה "בלוגים של נערות מתבגרות" והפקצתיות תבחן במסגרתו כתופעה של נערות מתבגרות. כשאני הייתי קטנה עטפתי מחברות בנייר של דובוני אכפת לי וכתבתי יומן סודי עם מנעול קטן מזהב. האם כשבת 11 בימינו כותבת בלוג ואוספת בו כפתורי בובות מנצנצים זה המשך פשוט של אותו טרנד התבגרותי או שיש כאן חווית התבגרות אחרת לגמרי? שאלה כזו לוקחת אותנו קצת גם בנפתולי השאלה מה זה בלוג ובהחלט מהדהדת לי ברקע תזת "אבדן הילדות" של פוסטמן בעניין נוער וטכנולוגיה, אבל זה רק פרק אחד ואולי בסוף נחזור אליו בהפוך על הפוך, אולי פקצתיות מחזירה את הילדותיות ומאפשרת לאחוז בה כשכבר כמעט אין ילדות בעידן הזה? עניין השפה והשיח של הפקצות יהיה נושא מרכזי כי זו מקבילה אלקטרונית לסלנג של נוער וגם חתרנות כלפי השפה ויש כאן פיוז'ן מרתק של תופעות תרבותיות ותקשורתיות שכבר דיברנו עליהן קצת בפוסט נפרד וזה מה שאני הולכת לפתח כליבת הדוקטורט.

אני רוצה לספר לכם קצת מה אני קוראת עכשיו. הבסיס התיאורטי שלי עכשיו, מלבד בבליוגרפיה על בלוגים, זה תיאוריות על Orality & Literacy ויישומי אינטרנט שמערבלים את הקטגוריות של דיבור וכתיבה, משחקיות עם שפה ופונטים וכד'. כשכתבתי כאן על פקצות, אחת המגיבות סיפרה שיש המון פקצות במזרח הרחוק בדימיון מטריד לפקצות שלנו. קשה לי להאמין שמדובר בחיקוי ישיר והילדות הקטנות בישראל מודעות לקיומן של אחיותיהן היפניות, למשל, אבל ייתכן שבתיווך תרבות הסמס והפוקימונים נוצרת לנו תופעה דומה, תופעה שמכה בנו הרבה יותר חזק מאשר באמריקאים או באירופאים וזה לבדו שווה שאלת מחקר, מדוע דווקא כאן. מסתבר שיש כבר לא מעט מחקרים על תרבות ה-cuties היפנית שנקראת kawaii ושם זה מכה גם מבוגרים. אנשים עוברים מעניין במנגה לפוקימונים, הלו קיטי ודמויות מצויירות קיטשיות, המחקרים הם בעיקר על סלולארי ואתרי הכרויות באינטרנט אבל כפי שראינו בכמה לינקים שהציעה אותה מגיבה בפוסט הפקצות, זה מתבטא גם בבלוגים מהמזרח. יש איזו מגמה של התיילדות ושווה לבדוק איפה החלק שלנו בזה ובמה משרתת אותנו ההתיילדות הזו בארץ. כמה מכם כבר אמרו לי שהרבה מאד פקצות הן פיקטיביות, אבל זה מעניין אותי גם מה זה נותן לסטודנט מהטכניון, למשל, לחוות פקצתיות, להיות ילדה ברשת. זה חלק מאותו סיפור בעיני והבבליוגרפיה היפנית מאד עוזרת לי לחשוב. (למי שמתעניין, להלן שני מאמרים ידועים בתחום לדוגמא: 1, 2)

כיוון אחר שמשפיע עלי הוא מאמרים ראשוניים שנכתבים כעת על היבטים פונקציונאליים ולא משחקיים של שפה ברשת. למרות שכיום כבר יש פונטים בכל השפות, מקלדות בשבדית, סינית וערבית, גולשים רבים מתכתבים ביניהם בשפתם אך באותיות אנגליות כשחלק מהאותיות מוחלפות בסימני ASCII אחרים המחליפים אותיות בשפתם המקורית. בצ'אטים ואתרים בערבית, למשל, אפשר לראות איך כותבים את המילה wahed (וואחד) כך: wa7ed. ברור לי ששפת הפקצות שלנו קשורה לאופנה הזו ושווה לבדוק האם זה משרת מטרה חתרנית, אסתטית או נותן פתרון פונקציונלי למשהו שאין בשפה שלנו, למשל. השערת הפתרון הפונקציונלי מתגמדת לאור העובדה שגם בקרב נוער דוברי האנגלית נוצרת שפת סלנג כזו. המגיב קלווין העיר את תשומת ליבי לכך שאפילו מיקרוסופט הכירה בתופעה.

יש לי כרגע הרבה יותר שאלות מתשובות ואני חושבת שזה מצב טוב להתחיל ממנו אתנוגרפיה, לא לכפות דעות מוקדמות על השטח, לעסוק דווקא בנושא שאני פחות מבינה אותו מלכתחילה. מטריד אותי שחסרה לי היסטוריה. שאף אחד לא יודע מי היתה הפקצה הראשונה או מתי בערך הן התחילו לצוץ כתופעה, מי באמת המציא את השפה והאם זה רק אדם אחד או התפתח תוך כדי ומי הכין את פונט הפקצה שמצוי בכתובת הזו? אם מישהו יודע קצת פרטים אני אשמח.