הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

ובכן, אחרי תלאות של קרוב לשנה, יש הצעת מחקר ממש כמעט מוכנה שמוגשת ביום חמישי, בעזרת השם. היא ארוכה מכדי להופיע כאן ובינינו גם לא כל כך מעניינת כי היא לא עוסקת בבלוגים, זהו רק מקרה המבחן. בעקבות העניין ההולך וגובר בבלוגים של ילדות, נקלעתי לתחום חדש לגמרי של כינון זהות מגדרית באמצעות פרקטיקות של שפה, כשכאן בבלוגים זה כולל מאפיינים טיפוגרפיים, לשוניים וחזותיים ייחודיים, שעליהם דיברנו קצת כבר. מסתבר שיש לא מעט מחקר תחת מגדר ושפה ופתאום מצאתי את עצמי עמוק בתיאוריה הפמיניסטית ובסוציולינגוויסטיקה. יש להשערת המחקר עוד אספקט מעניין שקשור לאוריינות ונדבר עליו בפוסט נפרד בפעם הבאה, אבל כרגע אני רוצה להעלות שני דיוני יסוד בתיאוריה הפמיניסטית ולראות מה דעתכם על איך שזה משתקף אצלנו בבלוגים של הילדות.

בשנות ה-70 וה-80 הייתה טענה ברורה ומקובלת שטכנולוגיה ותרבות מחשב הם תחומים שנוצרים וממוסגרים על פי הגיון פטריארכאלי (גברי), ועוד לפני כן היה ברור שגם השפה אינה ניטראלית אלא נושאת ערכים גבריים כי פעם היה פה עולם של גברים בלבד. המילה אנושות באנגלית היא למשל MANkind... ורק כשממציאים מושג כמו הטרדה מינית אפשר להתחיל לשים לב שהתנהגות שנתפסה כנורמטיבית עד שנות ה-60-70, מוגדרת כעת כסוג של פשע. הכל עניין של שפה. אבל אלו טענות ישנות מאד. היום ברור שזהות זה דבר נזיל שאנו שבים ומכונים כל הזמן וגם חוקרים אותו באמצעים שקשורים לשפה, בין אם בצורות יצירתיות של דיבור והצגה עצמית או בכתיבה לסוגיה, גם ברשת. השיח הפמיניסטי ניגש לנושאים מתוך ניסיון לראות מה מדכא ומגביל לעומת מה מעצים ומשחרר נשים. בין השאר, עצם הניגוד הסטריאוטיפי שנוצר בין מה זה להיות אישה ומה זה להיות גבר, קצת מצמצם מגביל ומדכא את שני הצדדים... 

שתיים מהשאלות שחוזרות כל הזמן דרך הרבה מאד מחקרים הן: האם כשאישה מאמצת פרקטיקות שפה ומודלים של התנהגות גברית, אפילו אם זה בצורה פארודית וארעית, זה נחשב סוג של הגבלה, כניעה לנורמה מוכתבת, או שזה חתרני בפני עצמו, שהיא לא עומדת בכל מה שמצפים מאישה? ולהיפך, כאשר אישה לוקחת במודע את כל מה שמצופה מה"נשיות" ועושה בזה שימוש מוקצן ומכוון שיש לה רווח או ערך חיובי ממנו, האם היא מבזה או מעצימה את עצמה?

דוגמא למחקר שעוסק בשאלה הראשונה בארץ, הוא מחקרה  של אורנה ששון-לוי מ-2001 על חיילות צה"ל שמשרתות בתפקידים נחשבים לגבריים ומאמצות שפה והתנהגויות פארודיות שמחקות זהות גברית ומאד מבלבלות את החיילים ואולי גם את עצמן. לא ברור אם זו הסתגלות או חתרנות. דוגמא למחקר שקשור לשאלה השניה, הוא מחקר אמריקאי של קירה הול מ-1998 על נערות שעובדות בשיחות ארוטיות. סגנונות השפה שנחשבים ל"נשיים", סוג דיבור מתרפס וחסר כוח שמעצים כביכול את הלקוח, הוא זה שנחשב לסקסי ואירוטי. אז כשהן מנצלות את זה במודע לרווח וחושבות שדווקא הלקוח הוא הפאתטי, האם זו העצמה עצמית או קיבוע והנצחה של מעמדן חסר הכוח?

ובואו נחזור רגע לבלוגים. קחו לדוגמא את קבוצת הבלוגים הגדולה הזו שמכונה כאן "בלוגים של פקצות". מדובר בבלוגים שעושים שימוש לא שגרתי בדפוסי התקשורת של בלוג, הרבה יותר עיצוב ורייטינג מאשר עיסוק בתוכן הכתיבה, אך גם הכתיבה וגם הדימויים עושים שימוש מוקצן בסימני "נשיות" סטריאוטיפיים: אימוץ מודל של מיניות נשית מנקודת המבט הגברית שצורכת אותו (מתבטא בתפיסת עצמי של "כוסית" או בכפתורים כדוגמת "גם אני זנזונת" עם לוסיאנה מהמורדים כרקע...), עיסוק באופנה, מיתוס היופי, צרכנות מותגית, רכילות על חברות ועל בנים... האם לבוא ולהקיא את זה בצורה מוקצנת לתוך פורמט של בלוג זה בזוי או חתרני? והאם ילדות אחרות, שעושות כל שביכולתן להתרחק מהסטריאוטיפ הזה, לכתוב בצורה "רצינית" על דברים "משמעותיים", לזלזל בעיצוב על חשבון תוכן - האם זו העצמה עצמית או ניסיון להתאים לאיזה מודל נורמטיבי של איך בלוג צריך להיות?

מי קבע מה זה בלוג בכלל ואיך משתמשים בו? (גברים בארה"ב....) 

אז כשילדות אוספות בובות בבלוג ומשתלטות באופן סטטיסטי על הז'אנר, האם זה חתרני ברמת השפה והשימוש?

* הערה מאוחרת: הפוסט הזה מעצבן המון אנשים, בעיקר נשים. מכיוון שאתם לא נוהגים לקרוא תגובות אז קשה לענות שוב את אותו הדבר לכל אחד ואחת. הצגתי כאן שיח אקדמי שמצאתי את עצמי ממוסגרת במסגרתו כמסגרת התייחסות כאשר אני רוצה להתייחס לבלוגים של נערות. משום מה אנשים חושבים שזה אומר משהו עליהם או שזה קשור איכשהוא לדיעות האישיות שלי לגבי מגדר. תאמינו לי אתם לא רוצים לשמוע את הדיעות האישיות שלי בנושא ואין לזה או לכם/ן שום קשר למה שהוצג כאן. מסיבות אלו גם אין ממש טעם להתווכח איתי על מה שכתוב בפוסט הזה. אני מתחילה לחשוב שזה רעיון רע מאד להביא לבלוג הזה שיח אקדמי, זה פשוט חסר משמעות לקהל היעד. בתקופה הקרובה אני אחליט אם הבלוג הזה סיים את תפקידו או ישנה את ייעודו.