הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

התאפקתי, אבל אי אפשר שלא להתייחס לפרשת רפונזל ולו בגלל ששוב מתקשרים אלי עיתונאים כדי לשאול מה דעתי על התנגשות המרחב הפרטי והציבורי בבלוגים. לדעתי זהו עוד אחד מאותם מקרים שנובעים מטבעה הכפול של הכתיבה בבלוג: מצד אחד היא נתפסת כדיבור בתקשורת בין אישית, ומצג שני כפרסום באמצעי תקשורת המוני.

אנו שבויים במתח שבין 2 דיכוטומיות לכאורה, שנפגשות ברשת ויוצרות מציאות חדשה: הבלוג שלנו הוא לא רק דיבור ולא רק פרסום אבל לא ברור מהי הקטגוריה החדשה הזו שנולדת מהמיזוג של שניהם ואיך מתייחסים אליה, איך חיים בה, מתוך מה כותבים ומהי בעצם הכתיבה? כתבתי פעם מה דעתי על הכתיבה ברשת בבלוג הראשי שלי, אתם מוזמנים לקרוא ולשמור, זה בעיני השורש שמסביר הרבה מאד שערוריות בלוג.

התקשורת בד"כ מצמצמת את  הדיון הזה ל"האם דין בלוגר כדין עיתונאי" ותשובתי היא: זה תלוי איזו משימה אותו בלוגר לוקח על עצמו. הוא רשאי להשתמש בבלוג כפלטפורמה עיתונאית ואז רצוי שישמור על סטנדרטים מקצועיים ואתיים דומים. אני ממליצה על מבחן ההקשר עבור כל בלוג לגופו. במקרה שלפנינו רפונזל לא הייתה עיתונאית ולא כתבה בז'אנר עיתונאי וגם העיתונאים שקשורים לפרשייה שלה כתבו בבלוגיהם בהקשר אליה ומולה בהקשר של המרחב הפרטי שלהם כבשיחת סלון. רפונזל דיברה, סיפרה והתווכחה באמצעות בלוגים ובלוגים אחרים התווכחו איתה. הצורות הללו הן חלק מתחום הדיבור בעידן החדש שלנו ולמרות שזה נעשה באמצעות כתיבה ומתנוסס כדוגמת פרסום, זה לא ההקשר של זה ואין להתייחס לזה כך.

לפני חצי שנה תבעתי את ידיעות אחרונות על שימוש במידע שכתבתי בתוך אתר רשתות חברתיות סגור ללא רשותי. בית המשפט לא התעניין כלל בהקשר של הפלישה לכרטיס שלי באתר סגור אלא רק בתוכן הפרסום. "ידיעות" טענו להגנתם שאני מפרסמת על עצמי דברים הרבה יותר אישיים בבלוג שלי ולכן הם לא ראו סיבה לא להשתמש בכל החומרים שלי ברשת מפני שדינם כפרסום רשמי. לראייה, בלב בית משפט השלום בת"א, עורך הדין של ידיעות התחיל להקריא חומרים אישיים מתוך הבלוג שלי בפני כל באי האולם. אני לא מאחלת לאף אחד מכם מצב כזה. זה גרם לי להבין  לעומק את שורשו של המתח הזה בין הכתיבה שלי שמרגישה מאד פרטית ונקראת בפועל ע"י קהל מצומצם בעל עניין בהקשר שאני טוויתי, לבין הוצאתה מהקשר והתייחסות אליה כפרסום רשמי רק מכוח העובדה שהשיח הזה מתנוסס מעל גבי רשת הפתוחה תיאורטית לציבור הרחב.

אנחנו עדיין לא יודעים איך להתייחס לכך שבלוג הוא ייצוג ברשת של אדם, עם כל שיגיונותיו וחסרונותיו, ומרחב המחייה הסוציולוגי שלנו היום חופף למרחב תקשורת ההמונים. חיים פרטיים ורשתות חברתיות פרטיות מתקיימות מעל תשתיות ציבוריות ונצטרך לפתח נורמות חדשות להתמודדות עם המצב הזה.