הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

כתב העת לענייני חקר תרבות עכשווית reconstructions הקדיש את גליונו הנוכחי לבלוגינג כאשר המטרה הייתה לפרסם בעיקר מאמרים אקדמים של חוקרים צעירים שהם גם בלוגרים בעצמם. אתם מוזמנים לעיין בגיליון (הנה עוד מקור לבבליוגרפיה על בלוגים) ולקרוא כמובן את המאמר האקדמי הראשון שלי באנגלית שהתפרסם שם. האמת היא שלא רציתי לבזבז את התותחים הכבדים בשלב הבוסר אז הסתפקתי באמירה מאד ראשונית ואשמח לפרוש אותה בפניכם.

עד כה חוקרי בלוגים סיווגו בלוגים בעיקר לפי תכנים וחקרו בעיקר תוכן כתוב ואת הקשר בינו לבין משתנים אחרים. אני הכנסתי לתמונה את הנושא הטכני שמאחורי הבלוג, אפשרויות העיצוב וכו', כדי להראות שאפשרויות טכניות מסויימות שהתקבלו אולי כהחלטה שרירותית, ייצרו תרבות שלמה ונורמות של בלוגינג, אפשרו כפתורים, תחרויות ועיצובים. עובדה שבפלטפורמה של תפוז זה לא כ"כ אפשרי ולכן לא מתרחש. הצורה של ישרא היא במידה רבה בגלל התצורה של ישרא וזה משתנה שעד כה לא הסתכלו עליו באקדמיה, אנשים כל כך אובססיביים לתוכן אבל התצורה הטכנולוגית היא האחראית האמיתית לסגנון התוכן וכל מה שייאמר באמצעותו.  

למעשה, יריב חשף שאחוז משלמי הפרו שלו נשאר יציב כבר 3 שנים והקמתה של תפוז עם מערכת סטטיסטיקות בחינם לא הזיזה למשלמי הפרו. אפשר לנטרל את המשתנה של עצלות המעבר כי תפוז הציעו גיבוי מלא לבלוג בזמנו, אז ניתן בהחלט לשער שהפער באפשרויות הטכניות היה סיבה מרכזית להעדר נדידה. המשמעות של זה היא שניתן במידה רבה לקבוע את האופי, התרבות והקהל של יישום/אתר כבר בשלב האיפיון והעיצוב שלו. מי שפעיל בתחום הזה די מבין את זה אבל אני מדברת גם על מחשבה יותר "מקלוהנית", להשלכות של ההשלכות והאפשרויות של השימוש והשיבוש כתוצאה מכל החלטה טכנית. גם הסמסית נוצרה כתוצאה מניסיון להתגבר על אילוצים טכניים של המכשיר, אפשר לעבוד עם זה גם במודע אם רוצים ליצור תרבות ונורמות חדשות.

אנשי "רשימות" וקונספציה, יודעים את הכלל הזה במודע או שלא במודע ולכן גם אם הם היו נותנים לכל אחד לפתוח בלוג, לא היו פקצות ברשימות כי היה להן משעמם במערכת הניהול. כמו כן, ברשימות קשה מאד להגיע למאות תגובות כי קשה יותר לנהל שיחות ממושכות בגלל שהתגובות לא בצורת עץ אלא משורשרות לינארית. זו דוגמא קלאסית לבחירה טכנית/עיצובית שיש לה משמעות תרבותית קריטית לאופי האתר. באינטרנט, הטכנולוגיה היא כמו עפרון תוחם שפתיים לתרבות.

זה נשמע טרויוויאלי אבל זה ממש לב העניין. לתשומת ליבה של אמא אילנה מנענע: עכשיו אתם כבר בתוך עובדה קיימת והמשתמשים די קובעים לכם את המשך הפיתוח אבל להבא, יש לכם המון אפשרויות לעצב את תרבות המשתמשים בהחלטות הטכניות הכי טריוויאליות, האם אתם מודעים לזה?

מה שכן, כמה שלא תתכננו, המשתמשים בכל זאת מפתיעים אותך ומוצאים משמעות אחרת לפיצ'רים, זה תהליך ידוע במנגנון הפצת החידושים שמכונה "ההמצאה מחדש".

הידעתם שהטייפ רקורדר, למשל, הומצא כדי להקליט את "משאלתו האחרונה של הג'נטלמן"? בהחלט מצאנו לזה שימושים משלנו אחר כך. אני בהחלט ממליצה לכל מי שמקים אתר/ממציא יישום לחשוב המון על כל בחירה קטנה כזו ואולי אפילו לתת את זה לקבוצות מיקוד להתעסק עם זה כדי לראות מה היוזרים עלולים להמציא ולאילו כיוונים זה הולך, או לחלופין איפה הם חשים מוגבלים ומה לא ממריא מסיבות טכניות סמויות ועקיפות.

הנה דוגמא: העיר הוירטואלית הראשונה והמפורסמת ביותר שנוצרה בישרא, נאלצה לסגור בגלל עודף פופולאריות שחצתה את גבול הפוסטים האפשרי ליום (שעומד על חמש, מסתבר)  ולא יכלה להתפתח. הגבול הזה היה החלטה שרירותית שיריב קיבל כדי שאף אחד לא יפגיז ב-50 פוסטים ליום נניח. הגבול השרירותי הזה גם מגביל ומגדיר זאת כך שלא יכול להתפתח ז'אנר של בלוג שדורש פרסום של יותר מ-5 פוסטים ליום. המגבלה הזאת תהפוך את חייו של ז'אנר בלוגי העיר הוירטואלית לקצרים מאד ותוך שנה הז'אנר הזה עשוי להיעלם מישרא או לשנות את חוקי המשחק שלו כדי לעקוף את המגבלה. זה מגביל גם את הדופק של הבלוג אם הוא רוצה להיות בלוג שטח אינטנסיבי או בלוג רב משתתפים שכל אחד מפרסם בו לפחות פעם ביום (הגלוב של יובל דרור וחבריו לא יכל להתקיים בתנאי הזה) ואפשר עוד להמשיך לחשוב מה המשמעויות ארוכות הטווח של החלטה כזו פשוטה על השאלה "אילו מן בלוגים יכולים להיווצר"? 

ככה משתנה תרבות ונוצרות נורמות אחרות. בקיצור, שימו לב להחלטות הקטנות שנראות טיפשיות. הן גבולות עולמנו כאן. במובן הזה, יריב היה אלוהים.

טוב, אז זה המאמר האקדמי הראשון שלי באנגלית. כן ירבו.