ראו עדכון חשוב בסוף הפוסט
בעקבות פרשת הפרסום הסמוי שהיתה לנו פה הוזמנתי לפאנל בועידת ישראל לעסקים, כזכור. היה נחמד, אני חושבת שיצא לי לומר הרבה דברים יחסית למה שתכננתי ובכל השתדלתי להעביר את אותו מסר, שפורט כאן בווינט יותר באריכות. לעניין הבלוגים אני רוצה לחדד עוד כמה נקודות עבורנו. הרבה אנשים אמרו לי אתמול שהם בכלל לא בטוחים מה זה web 2.0 ולכן אני ארגיש חופשיה להגדיר את זה בדרכי: אם הכוונה למכלול היישומים שבהם הגולשים משמשים כיצרני תוכן, אז אפשר להגיד שכל הווב מההתחלה היה קצת 2, לא? אז נראה לי שההבדל הוא שמדובר ביישומים מורכבים יותר מבחינת הקישוריות שלהם, שמתפתחים באופן טבעי מתוך היצירתיות האנושית ומאפשרים מגוון אינטראקציות על בסיסן. אני חושבת שהייחוד של בלוגים כיישום, הוא שהם הראשונים שהתאימו לרעיון של ווב 2.0 עוד לפני שהוא נטבע ובזאת השונות שלהם. מאז הגיעו יו טיוב ומיי ספייס ופליקר ודיג וכאלה ופיסת היצירה הנוכחית שמתבססת על העקרונות הללו היא בעיני סביבות המציאות הוירטואלית המסחריות כגון second life.
הייתי מייחסת פחות חשיבות לרמה או לאופי של התכנים שאנשים יוצרים בסביבות הללו כרגע ומסתכלת יותר על מה הם מתאמנים להיות ומה הם לומדים מזה, באיזה מקום זה שם אותם מול מדיה וסוכנים אחרים. בגלל זה אני מסתכלת בבלוגים של ילדות בלי יותר מדי עניין שיפוטי בתוכן שהן מייצרות, אני מנסה להסתכל על משהו אחר שנלמד מתחת לפני השטח ונשאר עימן לגבי יצירת וצריכת מדיה. האינטראקטיביות האמיתית של המשתמש באה לידי ביטוי בסביבות הללו והיא מאד שונה מהאינטראקטיביות המעושה של טלוויזיה שמטבע המדיום לא יכולה לאפשר אינטראקטיביות אמיתית של משתמשים היוצרים תכנים. אני חושבת שמתחת לכל מה שאנחנו אומרים כאן, אנחנו לומדים את הנושא של יצירתיות ואינטראקטיביות באופן שלא מאפשר לנו לחזור אחורה לעולם שבו גורם חיצוני מאכיל אותנו בזווית סיקור/לוח משדרים אחיד/ה וממסגר דברים עבורנו. אני מנחשת ומעוניינת לחקור בעתיד האם יש מתאם בין אנשים שמפחיתים צפיה בטלויזיה ואף מוציאים אותה מהבית, לבין כאלו שנשענים יותר ויותר על שילובים של יצירה וצריכה באינטרנט. איך זה אצלכם?
עדכון: ארה"ב יוצאת כנגד פרסום סמוי ושיווק ויראלי באמצעות חיוב בלוגרים לחשוף את קשריהם המסחריים. תודה לקורא אורי שרף על הלינק לכתבה בוושינגטון פוסט ועל הפרשנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כרמל וייסמן