הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

נראה לי שאני צריכה בקרוב לפתוח קטגוריה מיוחדת לחשיפת תכתובות אינפנטיליות שלי עם אנשים אחרים ולקרוא לה "סדרת חינוך". הפעם לא מדובר אפילו במשהו שדורש הגיג פילוסופי חדש על מהות הרשת. התחלתי לקבל מיילים מבחור בשם יגאל לביב שממליץ לי על כתבות שהוא מפרסם בנענע. אימצתי את מוחי לשווא אבל לא נראה לי שאנחנו מכירים. אחרי מספר דוא"לים בסגנון, כשהבנתי שבכל פעם שהבחור יצייץ אני אקבל על זה מייל, החלטתי לשים קץ לדבר ולשאול אותו במה חטאתי שאני על המיילינג ליסט שלו. העיתונאי הטרי סיפר לי שהוא לקח את המיילים מתוך כמה בלוגים שהוא התרשם מהם וחשב שיהיה נחמד להרשים אותם חזרה. כשהבהרתי לו שלאסוף מיילים מבלוגים זרים זו טכניקה של ספאמרים ולא בטוח שזה ירשים אותנו כל כך, ענה הבחור בזו הלשון:

"בעצם למה פסול להוריד כתובות מאתרים ובלוגים המתפרסמים ברשות הרבים? ברגע שאת מפרסמת באינטרנט, כמו ברגע שאת מדפיסה ספר או כתב עת, הכל גלוי וחשוף לשימושו של כל מי שרוצה. אם חלק מן החומר המתפרסם על ידך מרצונך היא כתובתך הדוא"לית, את מזמינה לכתוב אלייך או לפחות נותנת רשות. כמובן שאם את מבקשת מהשולח להפסיק לשלוח לך חומרים,הוא צריך להישמע לך. אבל הפעולה הראשונה שעשיתי, שימוש בכתובת שאת פרסמת מרצונך, אין בו כל פסול."

מה לעשות שמבחינה חוקית כרגע הוא צודק ומבחינת נורמות בסיסיות ברשת נותר לי רק לקוות שעיתונים ופורטלי רשת יעשו לכתבים שלהם סדנאות אוריינטציה בסיסית (ושיכללו המלצה לא לזייף לעצמם טוקבקים, אם כבר). אני מנצלת את ההזדמנות לצטט את עצמי מתוך דיעה שכתבתי לבקשת וואלה על הטובקבק כשיחה וכחסם לחופש הביטוי.  בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה בטלפון, כך שטכנית הוא משדר גם מהשירותים, ולמדינות יש טכנולוגיות שרואות לנו לתוך התחתונים, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתייחס לכל מה שנגיש ויש לו ניראות תיאורטית כרשות הרבים? סביר להניח שהנורמות האתיות שאנחנו מפתחים פה לגבי מה נסבל ומה לא, יהפכו בבוא הזמן לחוקים, אז כדאי להתחיל לכבד אותן כבר עכשיו. כשאני משאירה את המייל שלי בבלוג לטובת קוראים שרוצים ליצור קשר, צריך להיות משהו שיגן עלי מפני כל אדם או תאגיד שמתחשק לו לאסוף את המייל שלי בהקשר אחר ולצרכים אחרים. תנו להקשר לשפוט ואם אתם לא בטוחים, תבקשו רשות לפני שאתם שולחים את הספאם הראשון.

בואו נראה, אולי הדוגמא הזו תהיה יותר ברורה: מספר הטלפון שלכם מתפרסם בדפי זהב, כלומר שהוא מידע ציבורי, נכון? הוא מופיע גם בספר דפי זהב וגם באתר האינטרנט של דפי זהב וגם באתר של 144. האם זה מאפשר לכל אחד לעשות קאט ופייסט של המספר ולהפיצו ברבים כי הוא ממילא מידע ציבורי? כנראה שלא, נכון? מעניין שהפוך כולם מבינים את זה, אפילו בית המשפט. פשוט תתרגלו כבר לנורמות הפרטיות של הרשת, הן באמת לא רבות ולא כאלה מסובכות ואתם גולשים כבר כמה שנים טובות, אז תעשו טובה. שמישהו יפתח חוג לעיתונאות-רשת או משהו וילמד את העיתונאים החדשים שהאינטרנט אינו כתב עת אחד גדול, טוב? ובכלל, כל הלוגיקה של הרשת מבוססת על pull. אם אנחנו אמורים לקרוא אתכם מישהו כבר ימליץ לנו, אנחנו כבר נגיע אליכם, זו לא טלוויזיה שבה אתם נלחמים על תשומת ליבנו, וזה גם לא דיוור ישיר פה. פשוט תעשו את שלכם ותניחו לנו. don't call us we'll call you, ok?