הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

טרם הספיקותי להתאושש משבוע הדיפלומטיה הבלוגית (אני עדיין מועסקת ביוזמות אירוח של הבלוגר הלבנוני החשאי) וכבר מסתבר שחוללתי תקרית דיפלומטית בבלוגספירה המזרח תיכונית, והפעם: חילופי אש בגזרה המצרית. בכנס באונ' בן גוריון, ד"ר מוחמד מוסד עבדאלעזיז תיאר את הבלוגייה המצרית הפוליטית כבועה של בורגנים ממחזרי חדשות ונעדרי השפעה. לצערו הרב זה מתועד בכתבת וידיאו שבה אפשר לשמוע אותו אומר זאת באנגלית ומכל הלב. בלוגר מצרי פופולארי שצפה בוידיאו וביקש מליסה גולדמן שלנו לתרגם לו את הכתבה, הגיב בקריזה. הוא כתב עצומה והחתים עליה בלוגרים מצריים מובילים וזו נשלחה לפרופ' יורם מיטל, יו"ר מכון הרצוג ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בן גוריון, שארגן את הכנס.

פרט להצגת מציאות שונה לחלוטין הקשורה לבלוגים במצרים, נראה שהבלוגרים המצרים האשימו את ישראל בכך שהיא הזמינה מראש אדם שאינו בקיא כדי להמעיט בערכה של הבלוגוספירה המצרית ולהכפישה. זו האשמה מאד חזקה ומטלטלת שמראה רק עד כמה חשדניים היחסים בין הצדדים, גם במרחב האינטרנט הפתוח. התגובה הרצינית של מיטל לא איחרה לבוא ונראה שהוא הצליח בדרך דיפלומטית להפריך את הבסיס להאשמה הזו. בינתיים ליחסים בין הבלוגיות משני צידי הגבול שלום, אבל אני ממש מרחמת על מוחמד החמוד שהולך לספוג את האש מכל הבלוגרים בבית.

 בעיני מה שקרה כאן הוא עדות חיה לפער בין בלוגרים לחוקרי בלוגים, פער שהרגשנו אותו גם בבלוג הזה כשהחלטתי לחקור בלוגים של ילדות או דיברתי על הצעת המחקר שלי וכולם נחרו בבוז/אכזבה, ופער שאני חווה על בשרי כמי שצריכה לשחק בשני העולמות. מדובר בעולמות שונים עם שיח שונה, פרספקטיבה שונה וסדרי עדיפויות שונים. אני מאד מבינה את מוחמד שכאיש אקדמיה פוסט מודרניסט מאוכזב מהבלוגוספירה כספירה פוליטית. הניתוח האקדמי שלו הוא חצי קונספירטיבי, מיואש מחוקי המשחק הקפיטליסטים שאי אפשר לנתץ ומחפש את התקווה ביום יום המשעמם לכאורה, שיש בו מן האותנטיות שאולי תזיז משהו לטווח ארוך. הוא לא מאמין שניתן לשבור את החוקים ולשנות באמת בעזרת מחזור של דיבור באותו השיח, בין אם זה בעד או נגד. אני אמרתי את זה בעדינות גדולה יותר כשהבהרתי מדוע אני הולכת לחקור יומנים של ילדות במקום לשקוע בפרשנויות פוליטיות בשלושה וחצי בלוגים.

הבלוגרים, לעומת זאת, לא חיים בעולם התיאורטי והם חווים את ההתנגדות ונסיונות השינוי או הפרשנות שלהם כאקטיביות גדולה ואני מבינה את הזעם. האוניברסיטה הזמינה איש אקדמיה לדבר על בלוגים ולמרות שהיה לו רומן קצר עם בלוגינג קל לראות שהוא לא נכנס למים העמוקים והבלוגוספירה אכן לא מכירה אותו. מעמדו זהה כנראה לאותם חוקרים רציניים בתחומם בארץ שבאים לחקור בלוגים כמקרה מבחן ומוכיחים שהם לא מבינים מהחיים שלהם. אני בהחלט מבינה את העצבים של המצרים אבל מפה ועד חרמות נגד מוחמד זה נראה לי מוגזם, בכל זאת צריך לגלות הבנה לפערים האובייקטיבים בין נקודת המבט האקדמית לבלוגית. ואולי בפעם הבאה באמת כדאי לברר קצת יותר על הרקע של המוזמנים. זה נורא מלהיב שמסתובבים פה כל מני פרצופים ידידותיים ממדינות שכנות או אויבות (שהרי גם בפרשת האיראני ודאי לא נאמרה המילה האחרונה), אבל בדיקת רקע פשוטה, ולו בגוגל, יכולה לחסוך תקריות דיפלומטיות כאלו ולגרום להזמנתם של מרצים רלוונטיים יותר.

בימים אלו אני מנסחת תקציר לפרק בספר שעתיד לצאת באנגלית על בלוגינג בעולם ויחסי בלוגים ופוליטיקה בכל מני מדינות. חשבתי לעצמי שזה יהיה קל מאד לייצג את המרחב הפוליטי בבלוגוספירה הישראלית, אבל אחרי הפרשיה של מוחמד התחלתי לפחד שיגידו שאני לא מבינה מהחיים שלי ואני לא מייצגת את הבלוגוספירה ופספסתי את הדבר הכי משמעותי וכו' וכו'. אז ככה רק בשביל הבטחון שלי וכדי שלא יהיו פה מייג'ור עיוותים, אני מתחילה מעופרניקוס שהיה בשחר ההיסטוריה הלוחם הכמעט בודד באפלה, ומתייחסת יותר לעומק לשלושה בלוגי-מבחן מהשנה האחרונה שקורה איתם משהו משמעותי יותר בתחום של הקשר הישיר עם הפוליטיקה: עבודה שחורה, לחץ חברתי ומשמר הכנסת. נכון שיש עוד בלוגרים שכותבים על פוליטיקה אבל אני רוצה להתייחס לאלו שממש מנסים לעשות אקטיביזם מול המרחב הפוליטי. האם פספסתי בלוג חשוב שאתם רוצים לספר לי עליו? תודה מראש ואם החרשתם שאני לא אשמע ציוצים אחר כך, טוב?