הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אי שם בצהרי היום כתבתי פוסט ל"מרושתים" של ווינט, אבל אפילו מערכת עיתון מגיבה יותר מהר מה"בלוג" הזה. חשבתי לתת לכם רק לינק אבל מכיוון שאני צריכה לצאת והיום עוד מעט נגמר, קבלו את עיקרי הפוסט ש(עוד) לא היה:

זוכרים את פרשת הפרסום הסמוי שלנו?

את הדעות שלכם בעניין ניתן היה לסווג בגסות לארבע קבוצות עיקריות:

1. בלוגרים שכותבים יומנים אישיים ורואים בהם ממד של קהילה ותקשורת בינאישית, כאשר הצעה עיתונאית נתפסת כלא רלוונטית עבורם.
2. בלוגרים שראו עצמם כיותר אתיים ואותנטיים מעיתונאים ולכן סרבו בתוקף לשתף פעולה עם נורמה פסולה הרווחת בעולם העיתונות
3. בלוגרים שסבורים כי הצעה כזו נותנת מעמד לבלוגינג, מכירה בכוחו של הבלוגר ומאפשרת שוויון הזדמנויות בהשפעה על קהלים.
4. בלוגרים שכל הויכוח הזה לא מזיז להם, הם ברשות עצמם ולא חייבים כלום לאף אחד ואם מישהו מוכן לתת להם מתנות כדי שיכתבו על זה איזה פוסט, תפדאלו.

מנכ"ל טוויסטד, סיפר לי בועידת ישראל לעסקים, כי לאחר הפרסום, למרות שרובו היה שלילי, הוא הוצף בפניות מצד בלוגרים ובלוגריות שהחברה לא פנתה אליהם מלכתחילה ואשר ביקשו את חבילת השי וכתבו פוסטים משעשעים וחלקם אף פורנוגראפיים על השימוש במוצרים. הוא עדיין מנתח את התוצאות אך מבחינתו הסיפור הזה היה סיפור הצלחה של שיווק גרילה.

בשבוע שעבר היינו עדים לניסיון ליצור באאז ברשת בצורה שונה וסמויה עד כדי ממד של הטעיה. לפני חודש וחצי נפתחו ברחבי הבלוגוספירה 4 בלוגים פיקטיביים של גברים שהכריזו על "ינואר המחוספס" והודיעו שהם לא מתגלחים למשך חודש, תיעדו את זה וסחפו בלוגרים נוספים. האירוע היה מתוכנן להסתיים במסיבת רחוב שבה כולם מתגלחים. הרעיון מדליק אבל הסתיים באקורד צורם כשהסתבר שמדובר ביוזמה של חברת סכיני גילוח אשר השיקה מוצר חדש והרעיון היה לא להתגלח עד להשקתו. גם לאחר החשיפה הבלוגרים הפיקטיביים ניסו להתחזות לאותנטיים וזה הגביר את הצרימה.

אני חושבת שאם אותה חברה הייתה מראש מכריזה על חודש ללא גילוח ומנסה לרתום בלוגרים קיימים ועורכת עבורם מסיבה בסוף החודש שבה כל מי שהחזיק מעמד היה מקבל סט סכיני גילוח ומתגלח על המקום, זה יכל להיות רעיון שיווקי מדליק ומוצלח. העדר השקיפות הוא מה שצרם לכולם והבאאז שהיה קטנטן יחסית, יכל להיות משמעותי יותר דווקא עם השקיפות.

מגדלי הזיפים ומחלקי חבילות השי הקוסמטיות מייצגים שני קצוות של הסקאלה ושניהם עצבנו את הבלוגרים. עם זאת, נראה שבשורה התחתונה, היוזמה היומרנית של טוויסטד הצליחה הרבה יותר מהיוזמה הסמויה של מגדלי הזיפים, כי הנורמה בתוכן גולשים היא שקיפות ולכן פרסום סמוי בסגנון הטלוויזיוני אי אפשר באמת להעתיק לרשת, זו לוגיקת מדיה אחרת וזה עשוי לחזור למפרסם כבומרנג.

בעוד שבועיים ייערך הכנס ה-11 של איגוד האינטרנט הישראלי. אילנה תמיר שלנו הציעה לאיגוד להקצות כרטיסי כניסה חינם למספר בלוגרים שיסקרו את האירוע ופנו אלי על מנת להציע בלוגרים כאלה. אני חשבתי שזה מאד לא בלוגי שאני אבחר אנשים והיה ברור שיכעסו עלי ללא קשר למי ייבחר. עדיף ליצור מכרז ומי שרוצה שישתתף ויכתוב פוסטים בנושא, מדוע שנבחר את החשודים המיידיים הכותבים על תרבות רשת שרובם ממילא עיתונאים ויכולים להיכנס בחינם? המכרז שיצרנו קיבל קיתונות של ביקורת מצד בכירי הבלוגרים ואף אחד מכותבי התרבות הדיגיטאלית הנפוצים לא בחר להשתתף. 

בצהרים הכרזנו על הזוכים ולי זה דווקא נראה מגניב שהכנס יסוקר ע"י בלוגרים שזה לא התחום המקצועי שלהם ואני סקרנית לראות מאילו זוויות הם יתייחסו לכנס. בעיני זה הרבה יותר בלוגי וחתרני. אבל עם הבלוגרים הישראלים אי אפשר לנצח. תעשה להם כבוד הם יגידו שזה לא רלוונטי, תתעלם מהם והם יצעקו שאתה לא רלוונטי... לטובת הארגונים הבאים שזוממים לעשות גרילה בקרבנו, תבחרו איזה מקום באמצע על הסקאלה שבין כל מה שתיארתי כאן ואולי כדאי להתייעץ לפני כן עם כמה בלוגרים בכירים, ותתכוננו לחטוף בכל מקרה. כי ככה זה בישראל.

והנה זה בווינט באיחור של יומיים(!). מדהים.