הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אבא שלי העיר אותי הבוקר כדי לספר לילדה שלא קוראת עיתונים שהבלוגרים שלה הגיעו לעמ' 9 בידיעות אחרונות. לכבוד מה? לכבוד החדשות המרעישות שיש גזענות בישראבלוג. בישראל. חה! גברת זרובבלה, חוץ מלהיות קצת דומה לח"כ אסתרינה טרטמן וכמעט לכל אדם שני ברחוב, היא לא חדשות. רוב המדינה הזו גזענית ואני בכלל לא מדברת על ערבים, אני מדברת על אתיופים, על רוסים ועוד. אז מה זה הצדקנות הזאת? מרגיז אותי שהבלוגים זוכים לסיקור תקשורתי מחוץ לביצת ערוצי האינטרנט רק בהקשרים של בלוגרית מתאבדת/מתפשטת/גזענית. איפה ההתייחסות לכך שעולם הבלוגים דווקא מעודד שיוויון על ידי אפשרות להמון בני ובנות נוער להתחבר על בסיסי משותף אחר ולדבר כשווים? בניגוד למערכונים של ארץ נהדרת, נראה ממפגשי ישרא של הילדים שהבלוגרים הרוסים מאד פופולאריים ולגמרי חלק מהח'ברה.

מה עם אותה פעם שיאיר ויואב הובילו פרוייקט לביטול חוק ההסדרים, איפה היו כתבי ידיעות אז? אה, זה לא מעניין. זה חיובי מדי. חיובי זה משעמם. נתקלתי אמש בערוץ הניו אייג' של מעריב באיזה תקשור ממקור הזוי  אבל עזבו שניה את המקור, תתייחסו לתוכן. האדון המדיום (שי טובלי) עבד פעם בתקשורת אז אולי הוא יודע על מה הוא מדבר. לפעמים נראה שהתקשורת אכן שם כדי לעשות לנו רע ולהדגיש רק את מה שמייאש בעולם. איך שהוא השתרשו נורמות כאלה שהפכו סוג של סטנדרט מקצועי בלתי כתוב שאם משהו באמת חיובי ומפיח תקווה, זה לא מעניין תקשורתית (אלא אם זה קשור לנכה או סלבריטי עם מחלה סופנית שיכול לספר לנו קודם כמה מיואש הוא היה ואז להשוות לרמת הייאוש ה"נורמלית" שלנו). במסגרת המחקרון האחרון שלי על האקטיביזם הפוליטי בבלוגים שמתי לב שרוב המבלגים הפוליטיים נתונים בייאוש כבד ומטריד ותחושה שהם לא יכולים להשפיע. ככה זה כשאף אחד לא מתייחס להצלחות שלך אבל על כל כשלון קטן קופצים עליך. ככה זה כשפותחים עיתון בבוקר ורוצים להתאבד מיאוש. אבל המציאות התקשורתית אינה המציאות והיא הופכת פחות ופחות קשורה אליה.

ובלוגים הם חלק מהמערך האינטרנטי שהולך ורוכש מעמד באיטיות על מנת לפרוץ את המסגורים הללו, להציע עוד נקודות מבט, דיווחים ושיחות על נושאים אחרים. בכנס איגוד האינטרנט במחקר שפרופ' למיש הציגה, חקקתי במוחי נתון אחד במיוחד, מנתוני הרקע שהיא נתנה: במחקר עולמי עדכני נראה ש 42% מהמשיבים הוציאו את הטלוויזיה מהבית או הפסיקו לצפות בה. זו בהחלט אחת הסיבות בעיני: אם נורמות הסיקור ימשיכו להיות עם הדגש הזה, הרבה מאד אנשים שיש חיות בקרבם יפסיקו, כבר הפסיקו, לראות בחדשות את מדורת השבט שלהם. לא כדי להתעלם ולברוח, אלא כדי להצהיר שיש מציאות אחרת ואנחנו עושים וחיים אותה. אין לנו עניין במי שחושב שהיופי משעמם מדי ומעדיף לחשוף רק את המוגלות כדי לנסות לפצות אותנו אחר כך ביופי חיצוני מעוות של תעשיית הבידור. זה לא האינטרנט שגומר על התקשורת, זו היא שגומרת על עצמה, עם השקר הכאילו מקצועי הזה, שטוען שהציבור מתעניין רק במה שצהוב ורע.

התקשורת שורדת רק בזכות זה שלאף גוף אחר אין משאבי סיקור סביבה, אבל אף אחד לא מרוצה מהפרשנות והמסגור של התקשורת לסביבה והרבה מאד אנשים מתאמצים רק לדלות את הפרטים העובדתיים וללכת לחפש פרשנויות שפויות ומגוונות יותר במקומות אחרים ברשת. התקשורת אולי לא תיעלם כלעומת שבאה אבל היא תצטרך להשתנות, להשתנות מאד, ככל שהאינטרנט יתחזק. בדיוק כמו שהרדיו בלע את גאוותו מול הטלוויזיה ומצא לעצמו את נישת המוסיקה במכונית. אני מחכה לימים שהתקשורת תתן לנו רק מבזקים קצרצרים בכמה שיותר נושאים, כי אף אחד כבר לא מתעניין במה שיש לה להגיד עליהם מעבר לעובדות.