הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אנו עדים לטיעונים רבים שמתחילים במילים: "הבלוגים הם". הם כן משפיעים או לא משפיעים, הצלחנו או לא הצלחנו ליצור בקרבם באאז וכו'. מנקודת המבט של חוקרת, רציתי לחשוף אתכם לאבסורד שבטענה גורפת על "הבלוגים" באמצעות הקשיים להגדיר ולכמת את הבלוגוספירה בהקשר מקומי או נושאי. פוסט זה מכיל גם הערכה ראשונית ויחידה מסוגה לגבי מספר הבלוגים הפעילים בישראל כיום ותוכנו עתיד להתפרסם במסגרת מאמר אקדמי על שיטות מחקר בבלוגים.

חוקרי אקדמיה נוהגים לומר ששיטות המחקר שהם גדלו עליהם לא רלוונטיות לרשת וזה גורם לאינטרנט להישמע כמו משהו מיסטי כמעט, אנשים שלא חוקרים את הרשת לא ממש מבינים מה הבעיה ואיך ישנה תופעה בעולם שאינה ניתנת לכימות בכלים מדעיים באיזה שהוא אופן. ובכן, בואו נפזר את הערפל המיסטי וננסה לענות על השאלה הפשוטה: כמה בלוגים יש ב"בלוגוספירה הישראלית"? מי שמתייחס אל בלוגים כאל עוד דף כתוב ברשת יתקשה להבין מה כל כך מיוחד בהם שאי אפשר פשוט לספור אותם או לנתח אותם כתוכן סטנדרטי. אני מוצאת את מטאפורת התא באורגניזם כמתאימה יותר להבנת בלוגים מאשר דימוי דף. שכן מדובר בסדרה של דפים, שעצם הקישוריות היא ההופכת אותן ליחידה אחת. ועצם הקישוריות של התא הזה עם תאים אחרים היא ההופכת אותו לחבר פעיל ותורם ב-cluster כלשהו, איבר של הבלוגוספירה. ככל שבלוג מקשר ומקושר כן הוא מרכזי יותר בתרבות שמייצר האורגניזם הזה. וכמו תאים, בלוגים נולדים ומתים בכל רגע. בכל רגע נתון משתנה התשובה לשאלה "אז כמה בלוגים יש בישראל"? כדי לסבר את האוזן, רק ב"ישרא בלוג" בחודשים האחרונים נפתחים בממוצע כ-163 בלוגים חדשים ביום בעוד  כ-70  נמחקים על ידי בעליהם ואין דרך לדעת כמה מהם פשוט הפסיקו להתעדכן.

אז בואו בכל זאת ננסה לספור את הבלוגים כתמונת מצב מוערכת נכון ליום אחד באמצע אפריל 2007. אני מתנצלת מראש על העמימות היחסית שבקיבוץ חלק מהנתונים יחד, שכן חלק מהנתונים שניתנו לי מעדיפים לשמור על חיסיון מסיבות מסחריות. ישראבלוג ותפוז מספקות נתונים לגבי כמות הבלוגים שנפתחו בהן מאז הקמתן וגם את כמות הבלוגים הפעילים (קרי, מעדכנים לפחות אחת לחודש או עודכנו במהלך החודשיים האחרונים). הבלוגים הפעילים מהווים כ- 20% מכמות הבלוגים הקיימים בשתי הפלטפורמות כך שיש כאן מדד להערכה לגבי אחוז השורדים שניתן לצפות לו בעתיד גם בפלטפורמות החדשות. ביחד, מדובר בכ-42,000 בלוגים, שהם 85% מסך הכל הבלוגים בישראל. ועכשיו לתבלינים: יש לנו את בלוגלי החדשה, הבלוגים ב"כיפה" וב"רשימות" שאפשר לספור אותם ידנית וקצב הגידול שלהם נמוך בשל היותם במערכות סגורות, הבלוגרים העצמאיים שרובם (אבל ממש לא כולם) בוורדפרס עברי והבלוגרים שכותבים באנגלית מעל גבי שלל פלטפורמות בחו"ל אבל מקושרים למצבור המרכזי של הבלוגים, מתייחסים לחיים בישראל ויותר מזה, הם מייצגים את הבלוגרים הישראליים בעיני העולם שאינו קורא עברית.

עם כל הח'ברה האלה אנחנו סוגרים את המספר הסופי על 50,000 בלוגים פעילים פלוס מינוס. ומכיוון שלכל בלוגר יש בין 2-4 בלוגים, בייחוד בקרב הנוער, אנחנו מדברים בעצם על לא יותר מ-15,000 בלוגרים פעילים בישראל וזו ממש הערכה אופטימית. כדי להבין אם זה הרבה או מעט נשווה את זה לנתון של 3.9 מיליון גולשי אינטרנט בארץ...עוד רגע נדבר על מה שהמספר הזה לא כולל ומדוע הוא לא כולל אותו, אבל לפני כן עוד כמה פרטים טכניים מעניינים. כדי להגיע לבלוגים יש רק דרך אחת: קישוריות. אם בלוגים לא היו מקושרים אלה לאלה לא היינו יכולים למצוא אותם, זה היה כמו לספור כוכבים בחלל. ניתן למפות קישוריות באמצעים כגון technorati או באמצעות אגרגטורים בנושאים שונים. רן יניב הרטשטיין שתרגם את הוורדפרס לעברית הציע לי לבדוק בטכנוראטי כמה לינקים יש לבלוג שלו בהנחה שרובם לא חברים שלו אלא משקפים את הלינק הקבוע בתחתית של תבנית הוורדפרס. זה המדד היחיד והכי טוב שיש לנו למספר הבלוגים העצמאיים. מתוך הנחה שמספר הבלוגים שטכנוראטי לא תופס מתקזז עם מספר הבלוגים הלא פעילים, לקחתי את המספר כפי שהוא.

אגרגטורים מתנדבים הם מדד אמין ומעניין יותר למרות ההטיות האפשריות שלהם. תבינו, המונח "בלוגוספירה" מתייחס לשדה שיח לא לכמות מרחבית כלשהי. "הבלוגוספריה הישראלית" לא בהכרח מוגדרת ע"י גאוגרפיה שכן בישראל יכולים לשבת אנשים שמחזיקים בלוגים בוורדפרס אנגלי וכותבים על ואל תעשיית הקוד הפתוח ואין להם דבר וחצי דבר עם ישות שיח שנקראת "הבלוגוספירה הישראלית". מצד שני, ישראלי שחי בניו יורק וכותב כל היום על המצב הפוליטי בישראל עשוי בהחלט להחשב כחלק מישות השיח "הבלוגוספירה הישראלית", כי אמנם אנו מגדירים את גבולנו בעצמנו אך בו זמנית אנו מוגדרים מבחוץ ע"י מי שרואה באותו ניו יורקי חלק מהבלוגוספירה הישראלית ומייצג שלה (להזכירכם, רוב הבלוגים שקראנו בתור בלוגים לבנונים בזמן המלחמה היו בפועל של לבנונים תושבי אירופה וארה"ב).

המבחן הנוסף הוא קישוריות בין בלוגים אלו למצבור המרכזי של הבלוגוספירה הישראלית. לפיכך, כשהחשבתי אך ורק את הבלוגים שנמצאים בוובסטר האנגלי של חנן כהן וליסה גולדמן, אני סופגת את ההטייה הפוליטית שלהם: חנן כהן הבהיר שהוא לא מקבל לוובסטר בלוגים על רקע קיצונות פוליטית או חוסר מעניינות, מה שאומר שיש עוד עשרות ואולי כמה מאות של מתנחלים אנגלו סכסיים שמאכלסים את אתרי הבלוגים בחו"ל והם חיים בהתנתקות מאיתנו על אף שהם עשויים לייצג אותנו בעיני עוברי אורח. חלק מהבלוגריםהכותבים באנגלית העריכו את עצמם כמיעוט מול הכותבים מההתנחלויות. ועדיין, אני לא יכולה להכליל אותם בספירה כי אני לא יכולה לאתר אותם בצורה מסודרת והם לא מקושרים למצבור המרכזי של הבלוגוספירה שלנו. אנחנו לא מכירים בהם כחלק מהשיח. מעניין לא?

המספר הזה לא כולל גם ישראלים שכותבים על פלטפורמות שונות ברחבי העולם כשהם פונים לעולמות מקצועיים בחו"ל או אפילו כותבים על חייהם בישראל אך משתתפים בישות שיח אחרת, למשל: בלוגים ברוסית. איה הם? או לחלופין בלוגים של צרפתים שחיים בארץ אבל כותבים באתרים זרים... אין לנו שום דרך להכליל את זה ואם הם לא מקושרים ולא לוקחים חלק פעיל בתרבות ובקהילה המקומית, אז הם גם לא אמורים להחשב חלק מ"הבלוגוספירה הישראלית".

אני מקווה שזה נתן לכם מושג מדוע אי אפשר לכמת את הבלוגוספירה ולכן כל חוקר או מפרסם שרוצה לטעון טענה לגביה חייב להגדיר קודם את קורפוס הבלוגים שהוא מתייחס אליו. כרגע אין בנמצא טכנולוגיה שתצליח לעשות אינטגרציה סטטיסטית בין כל הפלטפורמות הללו ולכן רוב החוקרים בוחרים באתר אחד או שניים כשהם עושים את מחקריהם. הניסיון שלי לתת כאן הערכה "מדינית" הוא מאד יוצא דופן ומדגים כמה חלוקה גיאוגרפית פיזית אינה קריטריון רלוונטי למרחב האינטרנטי גם כשמחפשים תוצאות בהקשר מקומי.

ואני בכלל לא מדברת על קפה דה מרקר שהוסיף לנו עוד מספר לקלחת. המחקר נעשה לפני פתיחתו. 

מחר אני מציגה לראשונה את הנתונים של המחקר הפוליטי בבלוגוספירה בסמינר המחלקתי של החוג לתקשורת בירושלים (בתקווה שהסטודנטים יאפשרו לנו להכנס לקמפוס). ייתכן שאפרסם דברים מתוכו כאן אבל רק כשתהיה גרסה סופית בעברית זה יתפרסם במלואו.