הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

ביום ג' דיברתי בסמינר המחלקתי של החוג שלי ומרוב שהיה חשוב לי להבהיר להם מה זה באמת בלוג ומה האתגרים המחקריים שקשורים אליו, נשארו לי בדיוק חמש עשרה דקות לדבר על הבלוגוספירה הפוליטית, הספקתי להראות בקושי רבע ממצא ואיזה שלושת רבעי מצגת נבנתה לשווא. בכל אופן, ביום ד' הקרוב 16.5 יש כנס של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה (כניסה חינם אבל יש להרשם מראש) על דיאלוגים ברשת ואני אציג שם קצת מתוך המחקרון הפוליטי בעיקר בהקשר של רמת הדיאלוגיות של ח"כים בבלוגים שלהם, אבל אספר גם על עופר לנדא בראשית ימיו ועבודה שחורה בימיהם בישרא, בהקשר של שימוש בדיאלוג ישיר באמצעות בלוגים. אתם מוזמנים.

זה מצחיק, התחלתי לעשות את המחקרון הזה בתור תגובה לשיח על בלוגים שהוא כל כך דמוי ארה"ב ויש כזה ניסיון גם אצלנו להיות פוליטיים ועיתונאיים וזה... אבל כמו שאמר אחד המרצים החביבים עלי אצלנו בחוג - מעניין מה מקלוהן היה אומר על זה. האם השפעתם של הבלוגים נמצאת בתוכן שלהם? אני חושבת שלא. נושא הדוקטורט שלי מהווה דוגמא לכך. אבל עובדה שהרגשתי צורך לקחת צעד אחד אחורה ולפרסם 2 פייפרים קטנים שמנסים להתייחס לבלוג כמדיה או כהשתתפות פוליטית, דווקא כדי להסיט את הפוקוס מבפנים, כדי להראות בסוף שייתכן שהסיפור הוא בכלל לא התוכן, אלא עצם היכולת ליצור קשר ישיר, להשמע, לייצר תוכן באופן אקטיבי ואולי פשוט האופנים הטכניים שבהם אנו לומדים להשתמש ברשת, מי יודע איך זה ישנה אותנו לטווח הארוך. מה יקרה אם יום אחד כל אזרח יהיה המו"ל-עיתונאי של עצמו ברשת? האמנם זה יהיה כאוס כמו שחלק חושבים? האמנם בני אדם מטבעם צריכים מנגנוני מסגור ובולטות ולעד יעדיפו צריכה פסיבית מסודרת מגוף רשמי? או שמא גדל לנו כאן דור חדש שמתמודד עם כאוס בטבעיות, שמנגנוני המסגור והבולטות העדיפים עליו יהיו גוגל-סטייל: חיפוש,תגיות ודירוגי עדיפות ע"י רשתות חברתיות?

לא חושבת שסיפרתי לכם את זה, אבל בזמן המלחמה בקיץ לא פתחתי טלוויזיה אפילו פעם אחת. התעדכנתי ברמה מבזקית מכותרות בווינט אבל קראתי בשקיקה בלוגים ישראלים ולבנוניים. הרגשתי שאני מאד בעניינים ואפילו מאד מאוזנת. לא הרהרתי יותר מדי בחוויה הזו אבל בשיחות שאחרי הסמינר המחלקתי  קלטתי שזה קשור, שמשהו מאד מהותי משתנה כתוצאה מהחוויה של הבלוגינג גם כבלוגרית וגם כקוראת וזה באמת לא קשור לאופי התכנים. חלפו הימים של נרטיב אחד, אמת אחת, אנחנו בימים של שברי אמת כשכל אחד מאיתנו הוא האינטגרטור האקטיבי של עצמו, תובע חזרה את מה שהמדיה לקחה ממנו כשחינכה אותו להיות צרכן פסיבי. המחשבות הללו קצת נפלטו לי עכשיו מהמקלדת, הן הרעיון המרכזי מאחורי מאמר אחר שאני כותבת עבור ספר באנגלית על ניו מדיה בחודש הבא והוא לא קשור רק לבלוגים. אבל דיה לצרה בשעתה, חוזרת לעבוד על המאמר הנוכחי.