הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

מהרגע שהחלטתי לעשות את המחקר על בלוגים, המנחה שלי אמרה לי שהפרק הראשון יצטרך להתמודד עם שאלת הבלוג כז'אנר, מה זה בכלל בלוג, לתת לזה הגדרה. לחוקרים די ברור היום שכל הזמן צצים עוד סוגי בלוגים והגדרת הז'אנר הופכת יותר ויותר נזילה. אבל בשנה האחרונה האתגרים מתרבים: אם בעבר נאחזתי בהגדרה הבסיסית של פורמט תיארוך כרונולוגי הפוך + קישורים קבועים, אז המחקר האחרון של חבורתה של סוזן הרינג העומדת בראש פרוייקט הגדרת הבלוג כז'אנר, מצא שרוב הבלוגים הם אישיים ובקושי מקשרים בכלל אלה לאלה. הרבה פעמים שמעתי בלוגרים בארץ ובחו"ל אומרים שכשאין אופציה להגיב זה לא בלוג. אבל רק 43% מהבלוגים בארה"ב לפי המחקר של הרינג וחבריה נותנים אופציה של תגובה. מייקל ארינגטון כתב בTechcrunch על כך שלדעתו בלוג זה שיחה ואם אין תגובות זה לא בלוג. הוא כתב זאת אגב הטענות לגבי הבלוג של גוגל שלא מאפשר תגובות. בסוף הפוסט הוא צירף סקר ונראה שהרוב המוחלט של הבלוגרים חושב ההפך ממנו (אל תטו את הסקר, אפשר לראות את התוצאות מבלי להצביע). תגובות זה ממש לא פיצ'ר חובה מגדיר בבלוג. לי יש תחושה שהתגובות חשובות יותר לישראלים מאשר לאמריקאים, זה משהו תרבותי אולי. מה אתם חושבים?

אז אם נחזור להגדרת הבלוג נראה שמצד אחד אנחנו נשארים עם פיצ'ר אחד בלבד שהופך "משהו" לבלוג – פורמט תיארוך כרונולוגי הפוך. ומצד שני, אנו מבינים עוד ועוד ממדים של הבלוג: חוקרים מציינים שהוא גם אתר, מקום של התקהלות ופעולה חברתית וגם פלטפורמה של הוצאה לאור. יש לו טבע של שיחה ושל פרסום גם יחד. והנה בתוך כל מאמצי ההגדרה הללו צצה לה הצעה מקורית מטריפה של דנה בויד, לראות את הבלוג כמדיום, להתייחס אליו יותר כאל נייר מאשר יומן. גם אני חשבתי במבט ראשון שזו תהיה תזה קשה לביסוס. בקושי התרגלנו לרעיון של האינטרנט כמדיום. אבל פתאום ירד לי האסימון שהבחורה פשוט צודקת. האינטרנט הוא אוסף של טכנולוגיות. כמו שהדפוס הוא טכנולוגיה. הדפוס הוא לא מדיום. על בסיס טכנולוגיית הדפוס יש פורמטים שהם מדיה – ספרים, עיתונים. אז הבלוג, מבחינה טכנית, הוא פורמט של הוצאה לאור פשוטה ופתוחה לכל אחד, מדיום מבוסס טכנולוגיית אינטרנט. הרעיון הזה מהפכני בעיני אבל המשמעות שלו היא שגם אתרים הם מדיה. תחשבו על אתרי אינטרנט כספרים ועל בלוגים כעיתונים, למשל. או פלאיירים, פשקווילים... הכול עניין של פורמטים שונים תחת הטכנולוגיה של האינטרנט, עניין של הפקה. או דימוי אחר: האינטרנט הוא האוסטוסטרדה והבלוג הוא המכונית.   

בויד אומרת לנו לעזוב את הניסיון להגדיר בלוג ולהעביר את תשומת הלב לפרקטיקה, לבלוגינג. מה זה בלוגינג לעזאזל. כי אם זה היה רק כתיבה היו קוראים לזה כתיבה ולא בלוגינג. הפועל הזה מדגים את הבלוג כמדיום, שכן הבלוגינג יכול  לכלול צורות ביטוי ויצירה רבות וכולם עדיין יהיו בלוגינג (כן, גם כפתורים מעוצבים!). הפעולה היא הבלוגינג והתוצר הוא הבלוג. זה סוג של שידור אלקטרוני, כמו רדיו. למרות שבויד הגתה את רעיון המדיום לגמרי בעצמה, מצאתי רמז לחשיבה הזו כבר במאמר של קבוצת חוקרות מסטנפורד ב-2005 שהבחינו בדימיון היסטורי וטכני בין הבלוג לרדיו. הידעתם שלאחת מחבילות הבלוגינג המוקדמות קראו Radio User Land? בהיסטוריה של אמצעי התקשורת יש דימיון רב בין התפתחות הרדיו להתפתחות האינטרנט ולא בכדי, הרדיו היה חלוץ התקשורת האלקטונית ובתחילה הוא היה בידי העם, הפריקים, חובבי הרדיו. המדיה הציבורית הזו הייתה האינטרנט הקולי של פעם עד שתאגידי התקשורת הלאימו את השידורים והפכו אותם לחד כיווניים. יש איזה רעיון קונספירטיבי (?) ברשת שחברות טלקומוניקציה רוצות לעשות אותו דבר לאינטרנט כרגע ויש המון פעילות סביב הניטראליות של הרשת כדי שלא תיפול לידי AT&T למשל, אבל נראה לי שהסכנה אינה ממשית עוד מאז התפרצות הבלוגינג (ואולי כל תוכן גולשים הוא בלוגינג, גם יו טיוב ומיי ספייס, כל הפעולות הללו, הן בלוגינג?).

אבל רגע, לא סיימנו. אני רוצה לפתוח שוב את ההגדרה ולבלבל. "עבודה שחורה" עזבה לפני חודשיים את ישרא והודיעה שהיא הופכת לאתר. הכל טוב ויפה חוץ מזה שהפורמט הכי פשוט להקמת אתר היה... וורדפרס. טכנית, "עבודה שחורה" היא עדיין בלוג. אבל היא רוצה להיות אתר. היא יכולה לבחור לפעול כאתר. היא יכולה לעדכן פחות, לקשר פחות... ? אוי, אני לא בטוחה בכלל שאני יכולה להחזיק עוד את הגבול שבין בלוג לאתר בעידן הוורדפרס. כאן אני נדרשת לפיצ'ר אחר שחשבנו בהתחלה שהוא מאפיין בלוג ואחר כך נדמה כי ויתרנו עליו: הכתיבה האישית הבלתי פורמלית. האם זה חייב להיות אישי או שזה עדיין יכול להיות בלוג אם זו ביקורת הצעות חוק? מגזין מדע בדיוני? ומדוע האייל הקורא מתעקשים להקרא אתר או מגזין מקוון ולא בלוג קבוצתי? הרי אם אמרנו שלא נגדיר בלוג בשום אופן לפי בחירת הז'אנר והתכנים שלו, עכשיו אנחנו לא יכולים כל כך לסמוך גם על הפורמט הטכני כשאתרים וכתבי עת קמים על וורדפרס ומעדכנם בפורמט יומני ובתדירות בלוגית. נורא מבלבל! 

הנה עוד דוגמא: מזל טוב לד"ר גיא בכור ולנו על ה.... החדש שלו. אתר? בלוג? ולווט קראה לזה אתר, 3 אנשים אחרים קראו לזה בלוג. אני מהמרת שבמסגרת ההתעוררות לחיים של הרשת, לא יהיה עוד הבדל בין אתר לבלוג כשאין ממסד מאחורי זה. בין אם ידעת html או התעצלת עם וורדפרס. מה אתם חושבים? נזכרתי פתאום באתר המיתולוגי של יעל המבקרת בקולנוע. פעם כשבקושי היו אנשים ברשת היא הייתה דוגמא מדהימה ל... בלוג. בחורה שעושה אחלה ביקורות קולנוע מטעם עצמה וכולם הקשיבו רק לה ולא למבקרים בכלל. אז מה זה היום, אתר? מה הופך את זה לאתר? בלוג הוא בסך הכל אתר חי. והרי כל האתרים עומדים להתעורר, איזה אתר היום בכלל משאיר את עצמו מת ולא מעודכן? (חוץ מאתרים של מפלגות).  

אז יש לי 2 מחשבות בנושא כרגע:

1. זה בלוג כשזה ספונטני, פיראטי, ראשוני. כשזה מצליח ומתמסד זה הופך לאתר. הטכנולוגיה יכולה להשאר דומה אבל ההבדל בין בלוג לאתר הוא מוניטין, מעמד כלשהו. אולי עבודה שחורה רוצה לפרוץ מתוך העממיות של הבלוג כרגע. כמו מאט דראדג' האמריקאי, עיתונו-בלוגר שגילה את פרשת מוניקה לוינסקי ובלוגו התנפח עד כי הפך לאתר חדשות. האתרים של היום כבר מתעדכנים בתדירות גבוהה אז אתר הוא לפעמים פשוט בלוג עם אגו מנופח.

2. נישאר עם הפוקוס של דנה בויד, בפרקטיקה, לא בז'אנר וגם לא בטכנולוגיה. זה בלוגינג כשהבלוגר אומר שזה בלוגינג (מזכיר קצת את "it's news because i say so" של אד מורו). כשאנשים טוענים שהם מפעילים אתר או אתר קבוצתי, צריך להאמין להם שהם לא עושים בלוגינג. השד יודע מה הם עושים אבל אם הם חושבים שזה לא בלוגינג אז זה לא. זו כנראה פשוט כתיבה. :-)