הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

לייב בלוגינג מבלוגפרנס

בלוגפרנס: היום הראשון

היום הזה הוא יום הסדנאות אבל קשה לומר שאני שומעת רעיון חדש או לומדת משהו. אפילו אום מליק שהוא נורא חמוד, נתן יותר שיחה מאשר סדנא. וכל אותם מגה וידיאו בלוגרים הם בסך הכל יוצרים שמנסים להצליח כמו בטלוויזיה ולמשוך קהלים של טלוויזיה למסך מסוג אחר ותו לא. אין כאן מדיה חדשה. הצחיקה אותי במיוחד מישהי ממטאקפה שרצתה שהאינטרנט יהיה פשוט יותר טלוויזיה, שיהיה ברשת מקום שסוקר את כל התכנים, מקום שמאפשר לזפזפ בו ושיעזור לנו למצוא תוכן טוב. חביבתי, זה כל העניין עם הרשת הזאת. נגמר עידן נקודת הכניסה האחת, ה-עורך, ה-אתר, אנחנו כבר לא צורכים מדיה בצורה כזו. העורכים החדשים שלנו הם גוגל והחברים שלנו והאנשים הדומים לנו שאנחנו מרושתים איתם. הצריכה היא אקראית, מלונקקת, חיפושית, מתוייגת. בסוף גם סבתא תתרגל שאף אחד לא אומר לך מה טוב, מלבד הנכדה ששולחת לינק. 

נראה שאף אחד לא יכול ללמד אותנו כלום כי זה לא שיש נוסחא. למעשה מישהו שהצליח כבר פעם הוא האחרון שיכול ללמד אותנו מה לעשות. כי אי אפשר לשחזר הצלחות. אין אלבום שני. לפחות על זה הסכימו במטאקפה. כל אחד זוכה לעשות משהו מגניב פעם אחת וכל הכיף זה לחקות אותו, ככה נוצר סיפור ברשת. לא צריך להמציא את החיבוקים חינם כדי לצאת לחבק ולהשתתף בתנועת החיבוקים ביו טיוב. לא באתי לשמוע סיפורי הצלחה, באתי לקבל כלים, אבל אין. המדיה הזו היא פאקינג כאוס, אף אחד לא מבין אותה, ההצלחות נדמות כאקראיות. "תעשו כמיטב יכולתכם, תנו את כל מה שיש לכם ותקוו לטוב" אומר אנדרו ברון מ-rocketboom. וזה נכון תמיד. לא בשביל זה באנו. אותה התחושה חזרה בפאנל המסכם של מגמות עתידיות בבלוגוספירה שכללה כמה אנשי שיווק שהשתמשו 100 פעם במילה באאז ועיתונאי אחד מ"סקופ". היחידה שהיתה מעניינת הייתה טלי מ-trendspotting: שמחתי לגלות שבניגוד לציפיות שלנו הבלוגוספירה מדברת הרבה הרבה יותר על מוסיקה, אופנה ואהבה מאשר על סקס. תאגידים חושבים שהם מכירים אותנו, חושבים שאנחנו הולכים תמיד למקום הנמוך ביותר, ובכן, היה נחמד לגלות שלא. הבעיה היא שהבלוגוספירה לא רק מדברת ויש המון מידע לכרות מוידיאו ותמונות שכרגע מתפספס, אם כי חלקו עובר דרך תגיות.

הדבר הכי שווה שהיה בפאנל הזה וחבל שלא יושם כל הכנס, היה יישום של לייב טוקבק: בזמן הפאנל אנחנו יכולים לשלוח סמס עם הערות ביניים שמופיעות על המסך הגדול מאחורי הפאנליסטים. זה הפך לקיק של הפאנל, אני בקושי זוכרת מה נאמר שם אבל זוכרת כמעט כל טוקבק משעשע. בזבזתי כמה וכמה חצאי שקלים ונהניתי מאד מהמשחקיות הזו, מהיכולת לתת הערות ביניים שכולם רואים. התרשמתי מהפער האדיר בין השלווה והרצינות שבה אנשים הקשיבו לכאורה, לבין הטוקבקים הציניים והמשעשעים שהתרחשו ברקע, זה כמו לקרוא פתאום את המחשבות של כולם ואולי עדיף שהפאנליסטים יסתכלו על זה רק אחר כך... לא יכולתי להתאפק ושחררתי גם טוקבקים שקוראים לאנשי השיווק לצאת לנו מהבלוגים, אנחנו לא פה כדי להיות המידע העסקי של אף אחד ואם עוד מישהו ינסה לעשות לי באאז אני אחשמל אותו חזרה, בחיי. התחושה שלי, שביטאתי אותה גם בטוקבק חי, הייתה שתחזיות טכנולוגיה, כמו תחזיות מזג אוויר, מסוגלות באמת לראות רק 4 ימים קדימה. השאר, אלוהים גדול. המילה בלוג לא הייתה קיימת בתחזיות שניתנו בשנת 2000 הרי. לפחות אל תתיימרו לדעת מה יהיה כאן ב-2010, אם כך.

חלק מהפוסט הזה נכתב לייב ונשמר כטיוטה בזמן שישבתי בסדנת דיפלומטיה ברשת. הציגו שם את המנגנון של" גיוס" שעשה לנו נזק תדמיתי רב ברשת. מדינה עושה דברים יותר בגסות אפילו מתאגיד ברשת. מסתבר שמאחורי הרעיון עומד סטארטאפיסט ישראלי בשם ערן רשף שהוא גם המנכ"ל של collactive. כשאני מספרת לו על ערוצי תקשורת שזה סגר לנו עם בלוגרים לבנוניים שגם חשדו שאנחנו שתולים וגם לגלגו על האנגלית הקלוקלת והמתלהמת של המגוייס המכוער, הוא מושך בכתפיו "מה אכפת לי, מי שחושב שזו קונספירציה של המדינה, שיחשוב מה שהוא רוצה". כשכתבת "הארץ" באנגלית שואלת אותו לגבי הדיעות שהם מקדמים וכיצד זה מתואם עם משרד החוץ והאינטרסים של המדינה או הקונצנזוס בציבור הישראלי, הוא עונה בזחיחות דומה "אני הקונצנזוס של ישראל ויש 30 אלף איש שמסכימים איתי ומשתתפים בפעילויות שלנו". גאון דיפלומטי ממש, כולי תקווה שהוא לפחות במרכז הפוליטי. ואם כבר התגייס, שיממן לצאן מרעיו הקונצנזואליים קורס מזורז באנגלית ובנימוסין. נראה שלא נצליח לשנות דיעה של אנשים ששונאים אותנו ע"י הצפה טרולית של דיונים במסרים שהם אטומים אליהם ממילא והם רק ישנאו אותנו יותר. עדיף לטפח תוכן ישראלי מקורי נורמלי ברשת שנמצא בהידברות טבעית ופשוטה עם יוזרים מרחבי העולם, כך שגם אם מישהו שונא אותנו ולא מדבר איתנו הוא נחשף מדי פעם לתכנים האנושיים שלנו ויש לנו פנים עבורו.

אולי אין למדינות ולתאגידים בכלל מה לנסות להתערב ברשת, אולי אין בזה באמת טעם. ואולי באופן פרדוכסלי דווקא סך כל הנסיונות הללו להטות את הזרם למספר כיוונים שונים, הוא שיוצר את הפרקטל היפייפה הזה של הרשת, את האמת הגדולה המורכבת מחלקיקי אמיתות רבות. כדי שיהיה פלורליזם צריך שיהיו הרבה מאד אנשים שמאמינים באמת אחת באותו המרחב, כדי שכל אחד יחזיק דוכן מסויים ונוכל לקבל תמונה כללית מורכבת יותר. אני מנסה לפעמים להחזיק באמת אחת מתוך מודעות לאמיתות אחרות ולכך שהאמת היא שונה עבור כל אדם ומשתנה מזמן ומהקשר למשנהו. רק פלטפורמה דינאמית וכאוטית כמו הרשת יכולה לאפשר לנו לשקף זאת ולחיות בתוך זה. המדיה הציעה לנו סדר אשלייתי בעולם כאוטי. יש באינטרנט מי שמנסים לסדר לנו את הרשת בהתאם, אבל זוהי אינה לוגיקת המדיה של רשת. וגם התאגידים וגם המדיה הם רק עוד גורם ברשת. הם אף פעם לא יהיו שם לבד. אין עוד אפשרות לתפוס בלעדיות על כלום גם כשיש יותר משאבים או קהל נאמנים. זה נגמר, ח'ברה. ובכנס הזה קלטתי שאפילו החלוצים של העולם החדש עיוורים לכך. האבולוציה האנושית-טכנולוגית מתרחשת כמעט באקראיות. איזו בדיחה. איזה יופי.

כשחושבים על זה, שכחתי לספר איך הייתה הסדנא שלי. זה נראה כל כך רחוק ומוקדם בבוקר. אני אקדיש לזה פוסט נפרד מתישהו. היה שם איזה רעיון שגם הקדשתי לו פרק בספר אקדמי, אולי זה ראוי ליותר מקום אפילו מהשעה שהייתה לו בכנס. בקרוב.

אגב, הם למדו את הלקח מהיום הראשון וחילקו בצהריים סנדוויץ' ושתייה ובקוקטייל הערב היו גם פיצות קטנות.

נ.ב. סליחה שאין לינקים, אין לי כוח ויש לי שיעור קונגפו עוד מעט.

נ.ב 2. כרגע ניתן להגיב רק כמשתמשים רשומים בישרא שכן אנחנו סובלים מספאם קשה שנמאס לי לרדוף אחריו. אם אתם לא מכאן ויש לכם תגובה ניתן להשאירה בחלונית משמאל או לכתוב לי במייל ואעלה אותה לכאן בשמכם.