הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

לונג טיים, חברים. אני יודעת שהשתיקות שלי ארוכות במיוחד לאחרונה, זה בגלל שאני עובדת קשה ומתכוונת לסיים את הדוקטורט השנה ובקרוב אפרסם דברים שאני מבטיחה לכם כבר המון זמן ברגע שהם יקבלו אישור לפרסום. בינתיים הוצאתי את האף מהבית לכבוד יוזמה נפלאה של בלוגרים להרים את כנס הוורדקאמפ הראשון בארץ. וורדפרס היא טכנולוגיית בלוג עצמאי שמאפשרת לא רק יצירה של בלוג אלא גם יצירה של אתר משלך בקלות יחסית. למעשה, וורדפרס היא הטכנולוגיה שמאתגרת ומבלבלת הכי הרבה כרגע את הגדרות הבלוג הקלאסיות הצמודות לפורמט טכנולוגי שכן בלוג ואתר אישי לא היו מעולם דומים יותר. תראו למשל את "עבודה שחורה" שהיו בלוג בישראבלוג והחליטו להפוך לאתר. לאחר מאמצים וחיפושים רבים הם מצאו שוורדפרס היא הדרך הטובה ביותר עבורם להקים אתר אישי והתוצאה היא שכרגע לדעתם הם אתר ולדעת רבים הם פשוט בלוג שעבר מישרא לוורדפרס...

מהפכת הוורדפרס חדשה יחסית בארץ. מיעוט מהבלוגרים כותבים על וורדפרס אנגלי, אבל הפופולריזציה האמיתית של זה בארץ החלה כשרן יניב הרטשטיין תרגם את התבנית לעברית. כרגע פועלים בארץ כמה אלפי בלוגי וורדפרס בעברית ובשנה וחצי האחרונות הם גם מגלים סימני קהילה, שזה להריץ פרוייקטים ומשחקים, ופגישות אופליין רשמיות ובלתי רשמיות (שסובבות תמיד איכשהוא סביב אלכוהול). למעשה, יש כאן סוג של אבולוציה טבעית: אתרי הבלוגים ובייחוד ישרא קיבלו תדמית של עניין לילדים, או יותר נכון ילדות. אז אנה יפנו כל אותם חלוצי אינטרנט וחובבי טכנולוגיה שתמיד רוצים להיות צעד אחד קדימה? כרגע התשובה היא וורדפרס. הדרך לשמור צעד אחד קדימה היא גם לסבך את הדברים טיפה מבחינה טכנולוגית. כל הדיוט יכול להסתדר עם המנגנון הבסיסי של ישרא אבל לא בהכרח עם התקנת וורדפרס. לדעתי המרחק הזה לא תמיד מודע, שכן במודע מעריצי וורדפרס מעוניינים שהטכנולוגיה תהיה נפוצה יותר. כבר הרהרתי לעצמי בפרדוכס הזה, שגיקים רוצים שטכנולוגיה תהיה פופולרית אבל כשהיא הופכת לכזו הם מאבדים עניין ועוברים לפיצ'ר הלוהט הבא שהוא קצת יותר מסובך ומומחיותם עדיין נחוצה בו, וחוזר חלילה.

אז הכנס שאני יושבת בו כרגע מיועד בדיוק לזה: להפוך את הוורדפרס לפופלארי יותר ולהראות לנו שכל אחד יכול וראוי לו שיכתוב בלוג וורדפרס. הם רוצים לעודד אותנו לעזוב את החממות של ישרא או תפוז ולעבור לגור לבד. אחד היתרונות של חממת בלוגים בעיני הוא הקהילה. מסתובבים כאן הרבה אנשים בדף הראשי שנכנסים כשיש פוסט חדש, גם אם תהיה הכי לא מקושר איכשהוא מגיעים אליך. בבלוג עצמאי אתה כמו כוכב עזוב בשמיים ואתה בהחלט יכול למצוא את עצמך כותב לעצמך בלבד. בקהילה המתגבשת של הבלוגים העצמאיים בארץ מנסים לכפר על כך וצריך רק להסתפח אליהם כדי להרגיש בסוג של חממה, קהילה של עצמאיים. שרון גפן עשתה מיפוי של הבלוגים העצמאיים לפי הקישוריות בינהם על מנת להראות את הקהילה הזו ואיפה בדיוק נמצא המרכז שלה. היא עצמה מרכז לא קטן אבל נראה שהגלוב הוא סוג של מרכז עבור הקהילה הזו. הבלוגים החשובים בבלוגוספרה הטכנולוגית והפוליטית בארה"ב הם תמיד בלוגים עצמאיים וייתכן שהתפתחות של מגזר כזה בבלוגוספרה היא צעד הכרחי באבולוציה שלנו.

הרעיון לעשות וורדקאמפ ישראלי התחיל במקרה באחד הבלוגים והפך עד מהרה לכנס עם למעלה מ-400 נרשמים. כרגע מרצה כאן האורחת מחו"ל אחת הבלוגריות הראשונות בארה"ב, לורל וונפוסן, והיא מדברת באופן כללי על טיפים של איך להיות בלוגר. זה לא כזה מובן מאליו, במיוחד לא למבוגרים שבינינו. היא אומרת משהו שיצא לי כבר להגיד לאנשים - שבלוג הוא לא רק כתיבה אלא גם שיחה וכדאי לכתוב כמו שמדברים למישהו. היא טיפוס הלוריל הזו, ג'ינג'ית קופצנית עם אנרגיה שבין גורו ניו אייג' לסטנד אפיסטית. לוריל שאלה כרגע כמה אנשים כאן כותבים בלוג אנונימי וממש הורמו לא יותר מחמש אצבעות. לורל טענה שאם אנחנו כותבים בשמנו יש לזה יותר פופולריות, אמינות ואחריות ושוב הסכימה עם המגמה שאני רואה פה בשנתיים האחרונות שהאנונימיות היא כבר לא "אין" ביישומים של פעילות מתמשכת ברשת, זה פשוט לא פונקציונאלי. לורל חיה חמש שנים בישראל והמילים היחידות שהיא למדה לטענתה הן "בלגאן" ו"בסדר" ובארץ המצב הוא ממילא כך או כך אז היא מסתדרת.

על מנת להתעדכן בכנס אפשר לבדוק את הבלוג החי שלו. וגם הפוסט הזה יהיה פוסט מתעדכן עד לצהריים.

הערות שוליים:

לא מוציאים אנשים להפסקה של דקה, זה תמיד עשר.

למה הטי שירטים שמחלקים באירועים הם תמיד בגזרה גברית שנשים יכולות רק לעשות מהן פיג'אמה ולהרגיש טוב בגלל שמידה S עולה עליהן (אבל נראית מגעיל)? לזכותו של אורי עידן מעמותת "המקור" ייאמר שהם שקלו את עניין הגזרה הנשית ויעשו כמה בפעם הבאה. חבל שאי אפשר לעשות גזרת קוד פתוח.

אם כבר מביאים ספונסרים מסחריים לכנס, תביאו אחד שמעמיד מכונת קפה טובה בחינם.

כרגע יש על הבמה פאנל בהנחיית מרים שוואב שקשור בבלוגים לעסקים. אני בהחלט מבינה את זה שהוורדפרס מיועד יותר למגזר העסקי ול"מבוגרים עם האינטרסים" מאשר לפקצות, וכן את העובדה שכמה ממארגני הכנס הביאו כספונסרים וכמרצים את החברות שהם עובדים בהם. בכל זאת כרגע משעמם לי מאד ואני מצרה על כך שגם בכנס שהבלוגרים המובילים ארגנו בעצמם וקיבלו חסות וכסף מאיגוד האינטרנט, צריך לדחוף פאנל עם כל מני מקדמי אתרים שעושים יח"צ לעצמם. אני מתנצלת מראש על העוינות הפתאומית שלי כלפי העניין של בלוגים עסקיים, פשוט נתקלתי יותר מדי השנה באנשים שקוראים לעצמם מומחים ובלוגרים ומומחי מדיה חברתית אבל הם לא באמת חלק מהח'ברה במישורים שאינם מעניינים אותם עסקית. זה בסדר לדבר על- כשאתה חלק מ-, אבל אם הדרך שלך להיות חלק מ- מסתכמת בלדבר על-, זה פשוט לא זה בעיני.

אנחנו בפיגור של כשעה בתוכניית הכנס וזה אומר שאני אפסיד את הפאנל של כל הח'ברה על הבמה שמספרים איך הם הסתגלו לוורדפרס. אם חס וחלילה לא יצליחו להציל את פרוייקט רשימות אולי אאלץ לעבור לגור לבד בוורדפרס ככה שדווקא רציתי להקשיב אבל אאלץ ללכת. ההרצאה השלישית והאחרונה שאני רואה היא של זיו קיטרו על פודקאסטים. זה אכן מאד פשוט לעשות זאת ויש לי 2 פנטזיות סודיות על זה: האחת היא לעשות תוכנית רדיו בהמשכים של פסקול חיי עם שירים (בעיית זכויות יוצרים) והשניה היא ללמוד ערבית ולשדר לאויבנו מסרים חתרניים סטייל טוקיו רוז של המזה"ת. על זה חשבתי אחרי שידידי הבלוגר הלבנוני שביקר כאן השנה אמר לי שמרבית האוכלוסיה לא קוראת באנגלית וזה אחרת לפנות אליהם בקול ובערבית. בינתיים עברתי דווקא לוידיאו. אחת הבעיות של פודקאסט היא שזה רק קול וזה מפתה אותנו לעשות בינתיים המון דברים אחרים במקביל כי קשה להקשיב בלבד.

שמתם לב שזה נהיה קשה רק להקשיב בעידן הזה? אפילו שיחות טלפון מאתגרות אותי לפעמים ואני צריכה תוך כדי גם להקליד או להסתכל על משהו. פשוט מצאתי שפוסטי וידיאו מעסיקים את כל החושים וזה הרבה יותר קל לתפוס את הריכוז של הקהל שלך. עוד החלטה שקשה לי לקבל לגבי החצי שעה שנותרה לי כאן היא האם להשאר בפנים בהרצאה הזו או לצאת החוצה. בחוץ יש מינגלינג מטורף ולא פחות מעניין. חברה שלי יעל מעמותת "המקור" שגם מפעילה את "זולו" - אתר נוער חדש על וויקי וקוד פתוח - הביאה איתה את פקצת הלינוקס החמודה והן ריאינו אותי בקצרה בפוסט וידיאו לזולו. בהתחלה זה עמד להיות פודקאסט אבל המיקרוסופון לא עבד. עוז רמז לכיוון הוידיאו.

הדיון שמתרחש כרגע נוגע בדיוק בזה והרבה אנשים בקהל טוענים שהקשב לפודקאסטים מאתגר. זה מעניין שלמרות הקשר ההיסטורי בין הרדיו לבלוג, הרדיו מתקשה לחזור ברשת והטלוויזיה מצליחה כאן יותר. קיטרו ממש נאלץ להגן על הפודקאסט כפתרון לפקקים ולעיוורים ומישהו אפילו זרק כאן בדיחה שהפילה את כל הקהל כשצעק בכעס: "אבל עיוורים לא יכולים לנהוג, אבא'לה!" (את הבדיחות אני מכניסה בשביל צמח בר ואחרים שלא הגיעו לפה ולטעמי הם מפסידים בעיקר בדיחות ומינגלינג, אל תשלו את עצמכם שנאמרים דברים חדשים בכנסים, נהפוך הוא בדרך כלל).

אני ממש זזה עכשיו ולכן זהו העדכון האחרון של הפוסט הזה. בינתיים הפאנל האחרון של החלק הראשון עלה לבמה, אז אולי אספיק לשמוע כמה מהתובנות של תומר ליכטש, ניב קלדרון וחברים אחרים, על שימושם בבלוג שלהם. אני מאד רוצה לשמוע דווקא את יאיר רוה אבל הוא כנראה יהיה אחרון ואאלץ ללכת בטרם עת. אתם מוזמנים להשאר בכנס וירטואלית באמצעות הבלוג שלו.

טיפ לוורדקאמפ הבא (וזה כבר נכתב מהבית):

לאשר הרשמה ל-10% מתוך רשימת ההמתנה. גם בחתונות קטנות שהמוזמנים מאשרים הגעה יום לפני באופן אישי יש אי התייצבות בשיעור קבוע של 5%-10%. חבל מאד שאנשים מסויימים חיכו בבית לאות, בעוד שתגיות שם רבות כל כך המתינו לבעליהן בחרפה למשך חצי יום ועד בכלל.