הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

פתחנו בלוג כי שיעמם לנו/נזקקנו לפסיכותראפיה/אנחנו גרפומאנים.... השלימו בעצמכם סיבות נוספות. אבל אני חושבת שתסכימו איתי שפתחנו בלוג בשביל סיבה שקשורה בעצמנו ולמען עצמנו. אז איפה פתאום קורה הshift הזה שאנחנו כבר לא כאן למען עצמנו? למען מי, בכנות, אנחנו כותבים היום? האם חל שינוי בתחושות, במטרות, אולי אפילו בקו הכללי של הבלוג לאחר זמן מה כאן? האם השינוי הזה חל מאליו, מתוכנו, או בעקבות האינטראקציה עם הקוראים? ולאחר כמה זמן זה קרה? איך פתאום חשוב לנו הרייטינג, איך אנחנו אומללים כשאין מספיק תגובות או תגובות בכלל, וכמה פעמים כבר יצא לי לראות אנשים שזועקים בתגובות בבלוגים פופולאריים "כנסו לבלוג של X הוא כזה מלאך מדהים ורגיש והוא עומד לסגור כי אף אחד לא קורא אותו" ואחריו מגיע לאותו בלוג שובל קבוצת התמיכה שמתדלק את המלאך המדהים לעוד שבועיים. אז מי הנמען האמיתי בבסיסו של "יומני היקר"? אנחנו אומרים ש"אנחנו יכולים להפסיק מתי שאנחנו רוצים", אבל למה באמת לא הפסקנו?