הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

כבר הזכרנו בעבר את מערכת היחסים האובססיבית קמעה שיש לחלקנו עם הקאונטר. אמרתם שזה הצמא לקהל, לרייטינג או אישור עצמי של אהבה ופופולאריות, אני בכלל הצעתי שזה סוג של טקס מעבר. למה אנחנו בכלל עוסקים בסטטיסטיקות, האם הן נותנות לנו משהו מעבר לתחושת סיפוק? זה לא שצריך למכור פה שטחים למפרסמים, הרי. חוקר תקשורת בשם טוד גיטלין דיבר פעם על כך שאוהדי ספורט יודעים כל כך הרבה סטטיסטיקות על הקבוצה שלהם ועל התחום בכלל אבל האם זה מדד לאהבתם ומחויבותם לקבוצה או אינדיקציה להבנה בספורט בכלל? זה נותן להם משהו חוץ מחומרי סמול טוק לשיחות גברים? לפעמים אני חושבת במה ישרא הייתה שונה אם יריב לא היה מעמיד את הקאונטר הזה למטה ברשות הכלל אלא רק למנויי הפרו. אולי היו פה פחות כאלה שמגדירים את עצמם כ"זונות צומי" או "זונות רייטינג"?

(אגב, כדאי להציץ לרומן של קלמן עם הקאונטר)

אבל גם הבלוגר הסביר מוצא עצמו מתעסק בקאונטר, לא ברור למה. משהו בסתמיותו חסרת התכלית בכל זאת גורמת לנו לעקוב אחריו. האדם אוהב להימדד ולמדוד בדיוק כמו שהוא אוהב לתעד ולאגור גם כשהדבר חסר תכלית והוא לא יביט בזה שוב, אולי זה קשור לפחד שלנו להתכלות.  אבל תראו דוגמא אחת מני רבות של אישה אינטליגנטית שלא זקוקה לקאונטר כמדד צומי אך התפתתה לדחוף אותו, להתבונן בו כך סתם בשביל כלום, כי הוא מתקרב לאיזה מספר עגול ויפה. ותמיד יש שם מישהו שגם מתנדב לתעד את הרגע. "צילמתי את זה, אני אשלח לך". עד שהגעתי לישרא חשבתי שצילום זו הפעולה הטכנית הזו שעושים עם מצלמה בעזרת חשיפה לאור, צמצם וכד'. כאן למדתי שאפשר "לצלם" גם עם capture של תוכנה גראפית.

לפני כמה דקות נכנסתי לבלוג וראיתי שאני ב-3999 כניסות. עשיתי ריפרש עוד פעם אחת והופה, 4000 עגול עמד לי מול העיניים. "צילמתי". הנה.

משמעות? תחושות? אין. זה משנה משהו? לא. למה אני עושה את זה? אין לי הסבר. נדמה לי שיש המון פעולות של בלוגינג שהתחלתי לעשות ולשים לב שאחרים עושים כרוטינה או ריטואל ללא כל משמעות. אני לא אצליח להבין כבר עכשיו למה זה קורה בדיוק אבל זו נקודה למחשבה. ואצלכם?

* רעיון מעניין: משהו שkuksta אמרה בתגובות הקפיץ לי רעיון שקשור לדיון שהיה לנו בזמן פסיכובלוגי ותחושת זמן אחרת בבלוגוספירה. הקאונטר עומד שם מאז ומעולם כמו שעון גדול במרכז העיירה ואצל כל אחד יש שעה אחרת, כמה פוסט מודרני. כמו שאדם השתעבד למכונת הזמן שיצר ושינה את תפיסת הזמן בגללה ללא כל סיבה משמעות וקשר לטבע, כך אנחנו והקאונטר. זה "השעון" של ישרא-בלוג. ואולי בגלל זה תפיסת הזמן היא פונקציה של כמה אנשים כבר עברו, כמה חילופי דברים כבר התרחשו מאז אירוע כלשהו. לבדוק קאונטר זה כמו להציץ בשעון. עבד של הזמן, עבד של הקאונטר?  או שאולי המטאפורה המתאימה יותר היא דופק.